1. אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער. פיסקא ממשנתנו פ"ה מ"ז. ומסיים שם: יצא השער פוסק,1ועיין בגליון בגמרא ע"ב ב' ובדק"ס שם, עמ' 202, הערה צ'. ואעפ"י שאין לזה יש לזה. ופירשו בבבלי (ס"ג ב'), משום שהלוקח יכול לקנות במזומנים באותו שער בכל מקום שירצה. ובסוגיין (ע"ב ב') משמע שהטעם הוא, שהמוכר, אעפ"י שאין לו יכול ללוות, משום שהפירות מצויין. ועיין בחי' הרשב"א (ע"ב ב') שפירש למה לנו שני טעמים.
1-2. אפילו ישנות הולכות מארבע אין פוסקין על החדשות מארבע עד שיצא השער לחדש ולישן. וכ"ה בד ובכי"ע.2וכן ברי"צ גיאת שהובא בס' הנר לר"ז אגמאתי 119 ע"א, והעתיק את לשון התוספתא אעפ"י שלא הזכיר את שמה. ושם חסרה המלה "ולישן". ולפי פשוטה פירושה שעל הישן רשיי לפסוק בארבע שכן הוא השער עכשיו,3ובפרט לגירסת רי"צ גיאת בתוספתא, עיין לעיל הערה 2. אבל אינו רשיי לפסוק על החדשות מארבע, אעפ"י שיכול לקנות עכשיו ישנות מארבע, משום שפעמים מעדיפים חדשות4עיין לעיל פ"ג רהכ"ו שורה 91–92 ומש"ש. על ישנות שמתייבשות אח"כ, ונמצא נותן לו אח"כ תבואה חדשה שנתייבשה מארבע סאין בסלע בשכר המתנת מעותיו.
וברש"י ע"ב ב' כותב: ה"ג בתוספתא היו חדשות מארבע וישנות משלש אין פוסקין על חדשות מארבע עד שיצא שער לחדש ולישן. וכן מעתיקים בשמו באו"ז פ"ה סי' רכ"א, ל"א סע"ד, בחי' המיוחסים להריטב"א ע"ב ב' ובמ"מ פ"ט מה' מלוה ולוה ה"ד. וכ"ה בפי' ר' יהונתן על הרי"ף במקומו בשם התוספתא, וכנראה, שהעתיק מפירש"י. ופירש"י שם: דהא דחדשים מארבע משום דלא יבשו עדיין כל הצורך והפוסק על החדשות לא יקבלם הימנו עכשיו אלא לאחר זמן, כשיתייבשו כל צרכם, לפיכך אינו פוסק עליהן לקבל עליהן ארבע סאין בסלע עד שיצא השער בארבע לחדש ולישן. ולשיטתו אינו פוסק על החדשות מארבע אפילו הוא מוצא לקנות אותן עכשיו מארבע. וכבר הקשה עליו במיוחס להריטב"א הנ"ל.
אבל הגירסא בבבלי הנ"ל בהוצאות שלנו (וכ"ה בכל הנוסחאות): היו חדשות מארבע וישנות משלש אין פוסקין עד שיצא השער לחדש ולישן. ופירש הרי"ף בתשובה (לפי שטמ"ק במקומו) שאם היה המנהג כשהיו נמכרות החדשות בארבע היו נמכרות הישנות הרביע פחות משיעור המדה בחדשות, אין סומכין על כך, ולא נתיר לפסוק על שום דבר עד שיצא השער שלו בין שהיה חדש או ישן. ומלשון הר"מ פ"ט מה' מלוה ולוה ה"ד הנ"ל משמע שאין פוסקין לא על החדש ולא הישן, כל זמן שאין שער קבוע לשניהם, כפי שהבין הרב המגיד שם. אבל בס' המקח והממכר לרב האיי ריש שער מ"ג, ע"ט ע"א: אין פוסקין על החדשות מארבע (כגי' רש"י) עד שיצא השער לחדש ולישן. ועיין מה שכתב לעיל שם.
ונראה שרש"י לא היתה לו גירסא אחרת בתוספתא כאן, אלא שהסתייע מן התוספתא לגירסתו ולפירושו, שהכוונה דווקא לפיסוק על החדשות, ומה שכתב ה"ג בתוספתא כיוון ל"אין פוסקין על החדשות". וצ"ע. ועיין בחי' הריטב"א הנ"ל, ומה שכתב בשם הרשב"ד (צ"ל הראב"ד), ומ"ש בשטמ"ק בשם הראב"ד. ועיין בח"ד במקומו שהעיר על כמה דברים הנ"ל.
ועיין בב"י טיו"ד סי' קע"ה ומ"ש עליו בגידולי תרומה שמ"ו ח"ד סי' ס', ובבאור הגר"א יו"ד סי' קע"ה ס"ק ד'. ועיין בפתחי שערים כאן שהאריך בדברים של טעם, כדרכו.
2-3. יצא השער לאחרים, אע"פ שאין לו וכו'. וכ"ה בד ובכי"ע (ושם: שער) ובפי' רי"ץ גיאת הנ"ל.5בהערה 2. והמלה "לאחרים" מגומגמת. ושמא הכוונה לקונים שלוקחים במזומן, ויש שנמנעים מלמכור בשער זה בהקפה (אלא בכל מיני טרשיות), מ"מ מותר לפסוק על שער זה. ואפשר שבאו להוציא לקוטות, עיין להלן.
3. מותר לקוץ הימנו. וכ"ה בד ובכי"ע. וברי"צ גיאת חסרה המלה "הימנו", וכן חסרה להלן, שורה 12.
4. באותו השער. וכ"ה בד ובכי"ע. ובפי' רי"צ גיאת: מאותו השער.
אם היו לקוטות, והולכות מארבע וכו'. וכ"ה בד ובכי"ע. ופירושו שאם היו המוכרים לקוטות, והם מוכרין מארבע וכו'. ובפי' רי"צ גיאת הנ"ל: אבל אם היו של לקוטות הולכות מארבע. ובבבלי ע"ב ב' הנ"ל: היו לקוטות מארבע ולכל אדם משלש וכו'. אבל בכי"י ובראשונים (עיין דק"ס, עמ' 203, הערה ז'): היו של לקוטות מארבע ושל כל אדם וכו'.
ופירש הר"ח6לפי שטמ"ק. ומן הר"ח בערוך ערך לקט. עני המלקט לקט שכחה ופאה נקרא לקוט, כלומר, לא חרש ולא זרע ולא קצר, וכי לא זכה בפירות הללו אלא בלקיטה בלבד. ופירש רבינו יהונתן שלפיכך אין פוסקין עליהן משום שהתבואה שלהם היא בזול, ונמכרים ביום אחד, וכשיתבעם הלוקח מבעה"ב לא ימצא מהם, ויצטרך בעה"ב ליתנם מפירות יפים ומחזי כאגר נטר לי.
ובמשנת פאה פ"ח מ"ב: נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן. ובירוש' שם, כ' ע"ד: עד מקום שדרכו לילך ולבוא בו ביום. מעשה והאמין ר' לחמשה אחין בחמשה כורין של חטים. ואיפשר כן (כלומר, אתמה). אלא מיכא ציבחד ומיכא ציבחד, כורה סלק. ומכאן שאין שער קבוע ללקוטות.
5. עד שיצא השער ללוקח ולמוכר. וכ"ה בד ובכי"ע. וכן מעתיק בס' המקח והממכר שמ"ג הנ"ל מן הבבלי (ע"ב ב'). וכן לעיל שם: אין זה ראוי שיפסוק אלא לאחר שיצא השער למוכר וללוקח. וכן הוא בערוך ערך לקט בכ"י ק"ט (עיין עה"ש, עמ' 56, הערה 3). ולפנינו בבבלי שם: ללוקט ולמוכר. וכן מעתיק בפי' רי"צ גיאת התוספתא כאן. ובכ"י ר' ב' וברי"ף כ"י (לפי דק"ס, עמ' 203, הערה ז'): ללקוט ולמכור. וכ"ה בערוך הנ"ל בד"ו המשובח (והיא כנראה גירסת הר"ח), והוא על משקל לקוט ולקוח.