Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 5:26

66-67. אבל הניח להן אביהן פרה, שדה, וטלית, וכל דבר שיש בו אחריות, חייבין להחזיר. בירושלמי ב"ק הנ"ל: הניח לפניהן פרה, או טלית, חייבין להחזיר. ובבבלי הנ"ל: הניח להן אביהם פרה, וטלית, וכל דבר המסויים, חייבין להחזיר, מפני כבוד אביהם. וכ"ה הגירסא כאן בכי"ע, וכנראה שהיא הוספה ע"פ הבבלי, ואינה גם בד ובכי"ש ובירושלמי הנ"ל. ובמשנתנו בב"ק רפ"י: הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם, פטורין מלשלם. ואם היה דבר שיש בו אחריות, חייבין לשלם. ובבבלי שם קי"א א'־ב' טרחו האמוראים ליישבה באופנים שונים. ועיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 388 ואילך, ולא יצא מידי דוחק בפירוש המשנה שם.
ולפי פשוטו נראה שמשנתנו בב"ק סוברת שהגוזל ומאכיל לאחרים הראשון חייב.⁷⁸עיין בירושלמי ב"ק פ"י ה"א, ז' ע"ב, ומקבילה בתרומות פ"ז ובבבלי כאן קי"א כ', קט"ו א'. ואפשר שר' יוחנן מוסר כן בשם ר' ינאי, ולו לא סבירא ליה. ופירוש משנתנו הוא: הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם,⁷⁹כלומר, ומת, והניח לפניהם נכסים, עיין בלשון משנת ב"ב פ"ט מ"ג, ויש כאן קיצור לשון. ועיין גם לעיל תרומות פ"א הי"א. פטורין מלשלם, משום שמטלטלי דיתמי לבע"ח לא משתעבדי, אבל אם הניח להם דבר שיש בו אחריות גובה הנגזל, משום שנשתעבדו הנכסים מחיים, ועיין מ"ש להלן.
ובירושלמי ב"ק הנ"ל ממשיך: אזל תנייה לגזילייא, אם היה דבר שיש לו אחריות חייב להחזיר, כלומר בניגוד לברייתא של ריבית שהביא הירושלמי, ששם אפילו אם הניח להם אביהם נכסים שיש להם אחריות פטורים מלהחזיר, כמפורש בירושלמי ובבלי ב"מ הנ"ל,⁸⁰ועל לשון התוספתא עיין להלן. כשהולך התנא לגזילות הוא שונה במשנתנו בב"ק: אם היה דבר שיש לו אחריות, חייב להחזיר. וממשיך הירושלמי: איזה דבר שיש לו אחריות ? ר' יוחנן⁸¹כ"ה בכיר"ז, וכן הגיה בנת"י במקומו. אומר בשהניח לפניהן קרקע, ריש לקיש אמר בשהניח לפניהן גוף הגזילה. ור' יוחנן הרי סובר⁸²ירושלמי גיטין פ"ג ה"ז, מ"ה ע"א, בבלי ב"ב קע"ה ב'. ועיין גם בירושלמי חגיגה פ"א סה"א ובמה"פ שם, ד"ה ר' יוחנן אמר. שמלוה על פה גובה מן היורשין, וכבר נשתעבדו הנכסים מחיים. וריש לקיש שאומר בשהניח לפניהם גוף הגזילה אין כוונתו לומר שנכסים שיש להם אחריות פירושו גוף הגזילה, ואינו מוציא את המאמר מידי פשוטו,⁸³ועיין גם בילמדנו שבגנזי שכטר ח"א עמ' 45, ושם עמ' 46. למה יעקב היה לו אחריות והתחיל משמר את עצמו שלא יתקיים בו השטר וכו', עיי"ש. אלא כוונתו שמשנתנו כוללת גם את גוף הגזילה, וכמו ששנה רבי בבבלי ב"ק קי"א ב'. ואף הוא מודה לר' יוחנן שחייבין לשלם אם הניח לפניהם אחריות נכסים, כדעתו בבבלי ב"ב קע"ה ב'. ועיין בתוספות קי"א ב', ד"ה ואם, והוא רק לשיטת רב ושמואל שסוברים שמלוה על פה אין גובה מן היורשים. ועניין יאוש לא נזכר בירושלמי בסוגיין כלל. ועיין מה שהארכתי בזה לעיל ב"ק פ"י הכ"א שורה 71 ואילך, ד"ה הגוזל וד"ה לבנו.
עכשיו נחזור ללשון התוספתא כאן. וכבר ראינו שהמלה "שדה" לא נזכרה במקבילות שבירושלמי ושבבבלי. והמלים "וכל דבר שיש בו אחריות", לא נזכרו בירושלמי, ובבבלי שנו במקום דיבור זה "וכל דבר המסויים". אבל כאן ברור שמדברים בגוף הריבית, ואם הניח להן אביהן פרה שדה וטלית וכל דבר שיש בו אחריות (כגון בית וכדומה) שקבל בריבית חייבין להחזיר משום כבוד אביהם שעשה תשובה. ואין הבדל בין כל דבר מסויים לבין "דבר שיש בו אחריות", שאף הוא דבר מסויים הוא. ואשר לריבית שדה, כבר כתב בשטמ"ק ס' ב', ד"ה ולעניין פלוגתא: אבל בהלואת כסף אם נתן לו רבית קרקע אסור, ולא ראיתי בזה חולק וכו'.