51-53. ישראל שלוה מעות מן הגוי, וגוי שלוה מעות מישראל, ונתגייר, בין שזקפן עליו עד שלא נתגייר וכו'. וכ"ה בד ובכי"ש. ובכי"ע: בין שזקפן עליו בַמלוַה (ובין, ונמחק) עד שלא נתגייר ובין שזקפן עליו במלוה משנתגייר וכו'. והניקוד מראה שיש כאן תיקון, והוא כנראה פירוש לזקפן, ואין צורך. וכן היתה הגירסא בירושלמי פ"ה ה"ז, י' ע"ג, בכיר"ז, וכן מעתיק בס' ההשלמה פ"ה סי' י"א,72וכן נראה מן הסיפא, לפי גירסת הראשונים שם, עיין להלן. ולפנינו בירושלמי בדפוס השמטה וחסרון. ולפי התוספתא והירושלמי השוה ר' מאיר את מדותיו בין בגוי שלוה מישראל ובין ישראל שלוה מן הגוי ובין בזקפן עליו במלוה ובין שלא זקפן, הואיל ונתגייר אינו גובה את הרבית.
אבל בבבלי ע"ב א' מחלק הת"ק (השם ר' מאיר לא נזכר שם) בין זקפן עד שלא נתגייר שגובה את הרבית לבין שזקפן משנתגייר שאינו גובה את הרבית. ופירש הרא"ש (פ"ה סי' נ"ז) שאינו גובה אפילו את הריבית שעלתה בהיותו גוי. במס' גרים פ"א ה"ו הוא בשם ר' יהודה עיי"ש.
54-58. ר' יוסי או' גוי שלוה מעות מישראל ונתגייר, בין שזקפן עליו במלוה עד שלא נתגייר ובין שזקפן עליו במלוה משנתגייר, גובה את הקרן, ואינו גובה את הריבית, וישראל שלוה מעות מן הגוי ונתגייר, וזקפן עליו במלוה עד שלא נתגייר, גובה את הקרן וגובה את הריבית, משנתגייר, גובה את הקרן ואין גובה את הריבית. וכ"ה בד. אבל בכי"ע: ר' יוסי אומ' ישראל שלוה מעות מן הגוי ונתגייר (בין שזקפן עליו במלוה ובין שלא), זקפן עליו במלוה עד שלא נתגייר גובה את הקרן וגובה את הריבית, משנתגייר, גובה את הקרן ואינו גובה את הריבית. והמלים שהקפתי היא טעות סופר ברורה. ובכי"ש: ר' יוסי או' יש' שלווה מעות מן הגוי ונתגייר בין (ובין השורות תוקן: אם) שזקפן עליו עד שלא נתגייר גובה את הקרן ואת הריבית וכו' (כגירסת כי"ע לפני התיקון) והוא כגירסת כי"ו בסיפא, אלא שבשניהם לא נזכר כלל מה דינו של גוי שלוה מישראל. ובחי' הרשב"א ע"ב א' מעתיק בשם הירושלמי כגירסת כי"ע (לפי התיקון שלי שם) וכי"ש, ולא נזכר שם כלל מה דינו של גוי שלווה מישראל, ובירושלמי שלפנינו הגירסא לקוייה בחיסרון ובשיבוש.
אבל במאירי ע"ב א', עמ' 273, מעתיק בשם תלמוד המערב: ר' יוסא אומר ישראל שלוה מן הגוי ונתגייר, בין שזקפן עד שלא נתגייר בין שזקפן אחר שנתגייר, אינו גובה את הרבית. גוי שלוה מישראל ונתגייר, אם זקפן עד שלא נתגייר גובה את הקרן ואת הרבית, ואם זקפן משנתגייר גובה את הקרן בלבד, וכן בהשלמה פ"ה סי' י"א: ר' יוסי אומר ישראל שלוה מן הגוי ונתגייר [בין שזקפן עד שלא נתגייר] בין שזקפן עליו משנתגייר, גובה את הקרן ואינו גובה את הריבית. [גוי שלוה מישראל ונתגייר אם זקפן עד שלא נתגייר גובה את הקרן ואת הריבית] משנתגייר גובה את הקרן ואינו גובה את הריבית. ולפי גירסא זו החמיר ר' יוסי בגוי שנתגייר שלא יטעם טעם ריבית שהורגל בה כל ימי חייו, אבל בלוה מישראל לא הפסידו את ישראל שלא יקח ממנו ריבית אם זקפן עד שלא נתגייר, ברם אם זקפן משנתגייר אסרו עליו ליתן ריבית לישראל. והמשיכו שם בירושלמי: בר קפרא אמר גובה את הקרן ואת הריבית, אמר ר' יעקב בא אחא טעמא דבר קפרא מכיון שאת מבריחו מן הריבית אף הוא נעשה גר שקר. וכתב הרשב"א שם: ובירושלמי פליג בר קפרא אפילו בישראל שלוה מן הגוי, דגרסי' התם ר' יוסי אומר ישראל שלוה מן הגוי וכו', והיה מוכרח לפרש כן, מפני שלפניו חסרה בירושלמי הבבא של גוי שלוה מישראל, כמו שכתבנו לעיל, ולפי זה הפירוש של "נעשה גר שקר", הוא שהגר יחזור לסורו, אם לא יגבה את הריבית שעלתה בהיותו בגיותו עיי"ש, ועיין בבלי קידושין י"ז ב'. ועל פיו פירש בפ"מ.
ולא נתחוורתי בפירושו ז"ל, שהרי הניגוד של גר שקר, הוא גר אמת, וכמו שאמרו בבבלי כמה פעמים73קידושין ע"ה ב', ב"ק ל"ח ב', נדה נ"ו ב' ועוד. כותים גרי אמת הם,74בירושלמי גיטין פ"א ה"ה, מ"ג סע"ג: גירי צדק הן, אבל גר צדק ברוב רובן של המקורות הוא בניגוד לגר תושב. כלומר שלא נתגיירו מחמת יראת האריות, אלא לשם שמים. ואף לפנינו הכוונה שאם הגר שנתגייר יפטר מן הריבית אף הוא נעשה (כלומר, בעיני הבריות) גר שקר, שיחשדוהו שנתגייר כדי שיפטר מן הריבית, וכמו שאמרו בבבלי, עיין מ"ש להלן בסמוך.
ובבבלי ע"ב א': ר' יוסי אומר בין כך ובין כך גובה את הקרן וגובה את הריבית,75כ"ה הגירסא ברש"י, ברשב"א הנ"ל, בס' הנר לר"ז אגמאתי 118 ע"ב, בס' התרומות שער מ"ו ח"ד סי' י"א, באו"ז פ"ה סי' רי"ז, ל"א ע"ג ועוד. ופירשו הראשונים הנ"ל: בין כך ובין כך אסיפא פליג, כלומר, על גוי שלוה מעות מישראל, ובהוצאות שלפנינו מפורש: ר' יוסי אומר גוי שלוה מעות מישראל בין כך ובין כך וכו'. ובאו"ז (הנ"ל): ויש ספרים דגרסי בהדיא ר' יוסי אומר גוי שלוה מישראל וכו', והכי גרס באלפס ובפר"ח. וכנראה שהיא הוספה של פירוש ע"פ הגאונים (בה"ג ה' ריבית). ופירשו בבבלי שם: טעמא דר' יוסי שלא יאמרו בשביל מעותיו נתגייר זה. והברייתא בבבלי היא כבר קפרא שבירושלמי הנ"ל, וכמו שפירשה ר' יעקב בר אחא שם, וכמו שכתבנו לעיל.
ופירש הרא"ש (פ"ה סי' נ"ז) שהישראל נוטל ממנו את הריבית שעלתה אפילו אחרי שנתגייר עד שעת פירעון, אעפ"י שיש כאן איסור תורה, משום שיש כח בחכמים לעקור דבר מן התורה,76ירושלמי גיטין פ"ד ה"ב, מ"ה ע"ג, בבלי יבמות פ"ט ב'. ואפילו במקום עבירה. אבל כמה מן הראשונים חולקים על הרא"ש וסוברים שאין כאן איסור תורה, שהרי ההלואה היתה בגיותו, עיין בחי' הרשב"א הנ"ל, בפיסקי תלמידו, סוף עמ' קצ"א, ובמה שהאריך בגידולי תרומה שער מ"ו ח"ד סי' י"א, רל"ח ע"א-רל"ט ע"א.