3-4. קיבל הימנו מאה עגל במאה של זהב למחצה וכו'. בעגלים אין הכנסה לא מחלב ולא מגיזה ולא מוולדות,3עיין במשנת בכורות פ"ג מ"א, ולהלן בסמוך שורה 5, סד"ה למחצה. ועיקר ההכנסה היא מגופן, שימכרם אח"כ ביוקר לכשיגדלו, ובמותר זה חולקים הנותן והמקבל, אסור, עיין מ"ש להלן.
4-5. ואני נוטל דינר זהב מתוך חלקך באחרונה, אסור. וכ"ה בכי"ע. ובד נשמטה כל הרישא כאן. ולפנינו מקבל המקבל את הדינר משבח הבהמה עצמה ("מתוך חלקך"), ונוסף לכך מקבל בעד השבח של כל העדר וכו'. והייתי סבור שכאן מותר, מפני שהנותן קונה את חלקו מן המקבל בדינר זהב שנותן לו באחרונה, בין שיהיה שם שבח בין שלא יהיה, אך כאן אסור, משום אבק רבית.
5. למחצה, לשליש, ולרביע, מחצה למזונות ומחצה לבטלה וכו'. כלומר, שאינו שם לו את העגלים במאה של זהב, אלא מקבל כדרך המקבלים ונותן לו חלק (עיין מ"ש ברישא, שורה 2–3, ד"ה למחצה) בעד מזונו וחלק בעד הבטלה (שהיא מועטת, עיין מ"ש ברישא הנ"ל), ובאחרונה כשהם מגיעים לשלש שנים (עיין להלן) מקבל דינר זהב בעד כל העדר, מותר. ובמשנתנו פ"ה מ"ד: ואין שמין עגלים וסייחים למחצה אלא אם כן נותן לו שכרו ומזונו (כלפנינו כאן), אבל מקבלין עגלין וסייחין למחצה4כלומר, כשהנותן מקבל עליו את כל האחריות, כפירש"י ועוד. וכו', ומגדלין אותן עד שיהו משולשין, כלומר בני שלש שנים, עיין מ"ש בספרי יוונית ויוונות בא"י, עמ' 288. ואף כאן הברייתא שלנו היא כת"ק שלהלן ה"ד, עיין מ"ש לעיל, ד"ה למחצה.