1-2. קבל ממנו מאה צאן במאה של זהב, למחצה, לשליש ולרביע, ואני נוטל סלע מכל אחד ואחד באחרונה, אסור. וכע"ז הגירסא בכי"ע. ובד נשמטה המלה "אסור" בטעות. ובכי"ש יש כאן השמטה וטעות. ולהלן בהי"ד, שורה 35, מבארת התוספתא מהו צאן ברזל, עיין מש"ש, וכאן אנו עסוקים באבק רבית ובקבלנות, אלא שבקבלנות הוא אומר "הרי הן עשויות עליך למחצה לשליש ולרביע" (עיין לעיל פ"ד הט"ו), וכאן קבל במאה של זהב,1כלומר, שם את הצאן במאה של זהב, והאחריות על המקבל. ונותן לבעל הבית מחצה או שליש, או רביע, מן הגיזה והולדות, והמקבל לוקח סלע מכל אחד ואחד באחרונה אסור. ואין כאן רבית קצוצה, שהרי אפשר שההכנסה של הנותן תהיה פחות מסלע לכל אחד ואחד, ולא יהנה כלום, אבל אסור משום אבק רבית, שהרי ע"פ רוב יקבל יותר מסלע לכל אחד.
2-3. למחצה, לשליש, ולרביע, מחצה למזונות ומחצה לבטלה, ואני נוטל מכל אחד ואחד באחרונה, מותר. וכ"ה בד, ובכי"ע: ואני נוטל סלע מכל אחד וכו'. ואף לפנינו הכוונה כן. ופירושה, אם לא שם את הצאן אלא קיבל למחצה, לשליש ולרביע (והיינו עיסקא רגילה) ונותן לו חלק מן הריוח2מחצה לאו דווקא, עיין מ"ש לעיל פ"ד שורה 31–32, ד"ה והרי"ף, בשם הרי"ף. למזונות הצאן, וחלק בעד הבטלה בשעה שהוא מטפל בצאן (שהיא מועטת, עיין בתיו"ט פ"ה מ"ד), ובאחרונה נוטל המקבל סלע מכל ראש וראש של הצאן, מותר. וברייתא זו כת"ק שלהלן ה"ד, שו' 8, וסלע מכל ראש וראש שכרו מושלם הוא, עיין מש"ש.