1
63. הנותן מעות לחבירו ליקח בהן חטין, ולקח בהן שעורין וכו'. ירושלמי ב"ק פ"ט ה"ה, ז' ע"א (כ"תני חורן" שם), בבלי שם ק"ב ב' (כ"תני חדא" שם). ועיין מ"ש בתלמודה של קיסרין עמ' 39, ולעיל דמאי, עמ' 282.
ולעיל הי"ג, שורה 38: המושיב את חבירו בחנות למחצית שכר, לא יהא לוקח ומוכר דברים אחרים, ואם לקח ומכר המכר לאמצע. ושם, במושיב חבירו בחנות, כולם מודים שהשכר לאמצע, שהרי נשתעבד לו, ודינו כפועל שלו, וכשותף, עיין מש"ש בשם ר"י מליסא. אבל בנידון דידן אינו אלא שלוחו, ובמשנה בשליחותו מחלוקת התנאים, עיין בירושלמי ובבבלי ב"ק הנ"ל. ואין הבדל בין אם עשהו שליח למחצית שכר. או סתם שליחות (עיין בב"י טוח"מ סי' קפ"ג), לעניין מושיבו בחנות שהוא משועבד לנותן בכל מסחרו.