50. קרוב הפסד ורחוק שכר מותר משום רבית, וזו היא מדת צדיק. ירושלמי פ"ה ה"ו, י' ע"ג (בשינוי סדר הבבות). ושם: קירוב הפסד וריחוק שכר זו מידת צדיקי'. ובבבלי ע' א': קרוב להפסד ורחוק לשכר חסיד. ולשיטת רש"י שם משמע שהחסיד קבל עליו כל ההפסד, ואינו חולק עמו בשכר. ותמה עליו הריטב"א שם, והרי חסיד שוטה הוא, עיי"ש עוד קושיות. ופירש שהחסיד נוטל פלגא בהפסד ופחות משליש בשכר, עיי"ש. ואף מלשון התוספתא כאן מוכח שלא כפירש"י שאם אינו חולק עמו בשכר, מה שייך לומר "מותר משום רבית", כפי שתמה בח"ד. ואשר לגירסא "חסיד" במקום "מדת צדיקים", עיין מ"ש לעיל ח"ה (יום טוב), עמ' 973, הערות 16–17.
50-51. קרוב לשכר ורחוק להפסד, אסור משום רבית, וזו היא מדת רשעים. בירושלמי ובבבלי הנ"ל חסר "אסור משום רבית" (כמו שחסר ברישא "מותר משום רבית"). ועיין בריטב"א הנ"ל. והרמב"ן והריטב"א שם העירו על הירושלמי שקלים (פ"ד ה"ד, מ"ח ע"א) שאמרו שם על ר' מנא שהתיר להלוות מעות של יתומים אם הלוה מקבל עליו את כל ההפסד וחולק בשכר. ומכאן מוכח שהמאמר בבבלי ע' א': מעות של יתומים מותר להלוותן קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא כפירש"י שם. ותמהו על כך, והרי רבית קצוצה היא, עיי"ש ברמב"ן ובחי' הריטב"א.