29. מה שאירש מאבא מכור לך וכו'. כל הברייתא לעיל נדרים ספ"ו, בבלי כאן ט"ז א', והביאוה כמה מן הראשונים, עיין מה שהארכתי בזה לעיל שם, עמ' 489. לא אמ' כלום. וכ"ה לעיל נדרים ובבלי הנ"ל, עיין מ"ש בנדרים שם. ובח"ד תמה מה עניין בבא זו לכאן. אבל פשיטא שאחד תלוי בשני שאם אין כאן קניין, יש כאן חשש של רבית, עיין בבלי כאן ס"ד א' ובראשונים שם. ובה"ג ה' רבית ד"ו צ"ה ע"ב, הוצ' ר"ע הילדיסהיימר, עמ' 382, הביאו ברייתא זו וגרסו: אסור... מותר, עיין מ"ש בנדרים הנ"ל. וגם בח"ד הנ"ל הסיק באחרונה כנ"ל, עיי"ש.
30. מה שאירש מאבא היום מכור לך וכו'. לעיל נדרים ובבלי הנ"ל, ירושלמי כתובות פ"ה ה"ה, ל' ע"א, ובראשונים, עיין מ"ש בנדרים הנ"ל. ובמכילתא דרשב"י משפטים כ"ב, כ"ד, עמ' 212 (וציינתי לה בנדרים הנ"ל, אבל לא פירשתיה): מה שאירש מאבא היום מכור לך, מה שתעלה היום מצודתי מכור לך, מנין כל דבריו קיימין שנא' אם כסף תלוה את עמי את העני עמך (כאן נפסק כתה"י). ונראה בפירושו שהכוונה להמשך הפסוק: לא תהיה לו כנושה (ויתכן שבהמשך הנוסח הביא את הפסוק במפורש) כדרך המדרש להביא את התחלת הפסוק ולכוין לסופו. ודרש התנא שבנידון שלנו אינו שייך "לא תהיה לו כנושה", שהרי הוא פורע בו ביום, ובדרך מקח וממכר לא החמירו. ועיין בתוספות ס"ד א', ד"ה מה שעשו.
ומטעם זה סדר המסדר את הברייתות כאן. במוליך פירות התירו, אעפ"י שלא קנה את הפירות, כפירש"י ע"ג א', וכרב אשי בבבלי מ"ו א' הנ"ל, עיין מ"ש לעיל, שורה 24–25, ד"ה ואני אעמידם. ובבבא שלאחריה (אבל חמרין מקבלין וכו') התירו מטעם זה, כמפורש בירושלמי, עיין מ"ש לעיל, שורה 25–26, ד"ה אבל בירושלמי. ובבבא שלאחריה (היו חמרין ופועלין וכו') אף בה התירו מטעם זה, עיין מ"ש לעיל שורה 26–28, ד"ה היו חמרין ופועלין, ואף כאן התירו משום שאמר מה שאירש מאבא היום. ובירושלמי ובבבלי הנ"ל נתנו טעמים נוספים למה התירו כאן, אבל עיקר הטעם הוא כמפורש במכילתא דרשב"י הנ"ל.