1
21. המפקיד פירות אצל חבירו והרקיבו וכו'. בבלי ל"ח א'. ופירשו בבבלי שם שלר"מ לא יגע בהן, שהרי כבר נגמר הפסדן ולא יפסידו יותר, אבל לחכמים, עושה להם תקנה (כן שנו שם במקום "עושה אותן דמים"), ומוכרן בב"ד משום הצלת הכלים, עיי"ש.
2
23. דמים בבית דין, מוכרן לאחרים ואין מוכרן לעצמו. בבבלי הנ"ל: ומוכרן בבית דין, וכשהוא מוכרן מוכרן לאחרים וכו'. ומלשון התוספתא ברור שאפילו אם מוכרן בבית דין לא ימכור לעצמו, עיין בתוספות ל"ב א', ד"ה ב"ד. ובירושלמי יבמות ספ"ב, ד' ע"ב, אמרו שאף לב"ד אסור ליקח. ועיין מ"ש לעיל יבמות, עמ' 33. והוא דווקא בפקדון, אבל באבידה נחלקו הראשונים אם שם בב"ד דווקא, אבל כולם מודים שאם נישומה בב"ד קונה בעצמו, שמחזיר אבידה אינו חשוד, עיין מ"ש לעיל פ"ב ה"כ, שורה 44–45. ובעיקר הדין עיין בח"ד שהאריך.