18-19. המפקיד פירות אצל חבירו, אפי' הן אובדין לא יגע בהן. פיסקא ממשנתנו פ"ג מ"ו.1הגירסא "אובדין" היא ברוב הנוסחאות ובראשונים ובירושלמי יבמות ספ"ד, ד' ע"ב. ובהוצאות שלנו: אבודין. ופירשו בבבלי ל"ח א' ופסחים י"ג א' באובדין בכדי חסרונן, כלומר, כשיעורין שנאמרו להלן בפ"ג מ"ז, אבל אם אובדין יותר מכאן, אף החכמים מודים שמוכרן. ובטעם ההלכה אמרו בבבלי שם שלא יגע בהן, משום שאדם רוצה בקב שלו יותר מתשעה קבין של חבירו. ועיין מ"ש להלן בסמוך בדברי רשב"ג.
19. לפיכך בעל הבית עושה אותן תרומה ומעשרות וכו'. בבלי ל"ח א', ועיי"ש מה שהסיקו מבבא זו.
20-21. רבן שמעון בן גמליאל אומ' באובדין ימכור בפני בית דין, מפני שהוא כמשיב אבידה לבעלים. פיסקא ממשנתנו הנ"ל. ועיין בח"ד במה שדייק מן המלה "באובדין" שהוסיפה התוספתא על לשון משנתנו. ואין בדבריו ז"ל הכרח. והקשו הראשונים2עיין בתוספות ל"ח א', ד"ה מחלוקת, פסחים י"ג ב', ד"ה בכדי, בריטב"א בסוגיין ועוד. איזו השבת אבידה יש כאן, והרי אף אצל המפקיד היו חסרים בכדי חסרונן, ולמה ימכרם, עיי"ש מה שפירשו.
ובירושלמי כאן פ"ג ה"ז, ט' סע"א, אמרו: אם אומר את אבודין הן אל יגע בהן, אף הוא ממציא להן. אבל בכיר"ז: לא יגע בהן, אף הוא ממציא להם תקלה. ופירשתי בפירושי שם, שצ"ל: אם [אין] את אומר וכו' אף הוא ממציא להם (כלומר לבעלים) תקלה, אם עשו אותם הבעלים תרומה ומעשר על מקום אחר, כרב נחמן בר יצחק בבבלי ל"ח א'. ור' אבהו מפרש את דברי הת"ק, ולא דברי רשב"ג, שהוא בעצמו נותן טעם לדבריו, עיין מש"ש.