1
102-103. אין מסרטין את הבהמה, ואין נופחין בקרבים, ואין מטילין בשר לתוך המים. בד: אין משרבטין ואין מסרטין את הבהמה, ובכי"ע חסר "ואין מסרטין", וכן חסר בבבלי ס' ב', עיין שם הפירושים לברייתא זו.
ובספרי יוונית ויוונות בא"י, עמ' 287 ואילך, הראיתי שבא"י (בירושלמי) לא פירשו כפירוש הבבלי. הסופרים הקדמונים מספרים שהיו מסרטים (עושים חתך) בעור הבהמה ונופחין אויר לתוך הקרביים של הבהמה כשהיא חיה, והאכרים האמינו שמתוך כך תבלע הבהמה יותר מים ותשמין. אבל אין כאן אלא אחיזת עינים. מן הצורך היה להאכיל את הבהמה לאחר מכאן, כדי להרבות את שמנה באמת. ולפיכך דנו בירושלמי ביצה פ"ג ה"ח, ס"ב ע"ב, אם מותר למיחבוט ולמנפוח את הבהמה בחוה"מ, עיין מש"ש בספרי הנ"ל. והאיסור שלפנינו הוא בפעולה העושה את הבהמה שמינה למראית עין, מבלי להאכילה.