95-96. אין מערבין שמרי יין ביין, אבל נותנין לו שמריו. פיסקא ממשנתנו פ"ד מי"א. ופירש הר"מ פי"ח מה' מכירה ה"ח: אבל אם עירה היין מכלי אל כלי נותן שמריו לתוכו. והוא הפירוש הפשוט. ובבבלי ס' א': שאלו על משנתנו: אבל נותן לו את שמריו וכו' והא אמרת רישא אין מערבין כלל. ומכאן שהמקשה סבר שהרישא והסיפא אחת היא "ואין מערבין שמרי יין ביין" פירושו שאסור לערבב ולקלקל את היין כדי שיצאו השמרים עם היין במדה (כפירש"י לעיל מ' ב' בעניין שמן, אבל התוספות שם, ד"ה לחודיה, וד"ה לדברי חכמים, חלקו על רש"י ופירשו כפשוטו), וא"כ כיצד יכול לתת לו את שמריו, שבתוד היין. ועיין בשטמ"ק שם בשם הראב"ד. ופירשו את המשנה שם ע"פ התוספתא כאן שאין מערבין שמרים של אמש ביין של יום, עיי"ש. ועיין בפירושים שהביא ר"ז אגמאתי בס' הנר, 104 ע"ב (בשם ר' ברוך הספרדי), ולפיהם הכוונה בקושיית התלמוד היא אחרת, ולפ"ז מעולם לא עלה על הדעת שאין מערבין פירושו אין מבלבלין.
96. כיצד, היה שופה יין לחמרין נותן לו שמרי אותו יין וכו'. וכ"ה (לחמרין) גם בד ובכי"ע. והברייתא תמוהה, ומה שייך כאן "כיצד", ומה עניין החמרין לעצם ההלכה. ובבבלי ס' א' אין בברייתא זו לא "כיצד" ולא "לחמרים", אלא השופה יין לחבירו.35בכי"י ובראשונים: לחמרים, עיין דק"ס, עמ' 169, הערה ז'. ועיין מ"ש להלן הערה 36. ברם כבר אמרנו לעיל שהברייתות כאן מדברות גם בגניבת דעת, ואפילו במקום שאין כאן גזל. ובכל הראשונים שנביא להלן הגירסא היא: לחמריו, והיא היא, ואף "לחמרין" פירושו לחמרין, לפועלין שלו (עיין להלן פ"ד ה"ט). וכן שנינו להלן ב"ב פ"ו הי"ב: לא ישקה מהן (כלומר, מן המדות של יין שירדו גשמים לתוכו) לחמריו,36כ"ה בד. ובכי"ו בטעות: לחביריו, עיין לעיל הערה 35. ועיין לעיל דמאי, עמ' 89, שו' 59, ובשנו"ס שם. לפועליו, ולא כל (בכי"ע: לכל) מי שיש לו עליו טענת מזונות, אלא אם כן הודיעו, ואף כאן הכוונה שמותר לו לשפות יין לחמריו בשמרים של אותו יין, אבל לא יתן להם יין שעירב בהם שמרים של יין אחר, שהוא יותר בזול, מפני שהוא גונב את דעתם.
וכל הברייתא שלנו הובאה בס' הנר לר"ז אגמאתי (בשם ר' ברוך הספרדי) 104 ע"ב, בפי' הריצב"ש (בשטמ"ק ספ"ד), והרישא גם בפירוש הראב"ד (בשטמ"ק שם), עיין במה שדייק מלשונה, עיי"ש. וצ"ע אם אין שם שיבוש קצת.
97. אף כשאמרו נותן לו שמריו, נותן לו של היום היום. אף ברייתא זו מדברי ר' יהודה שלעיל. וכ"ה בבבלי הנ"ל: ר' יהודה אומר השופה יין לחבירו וכו'. ומכאן הביא הריצב"ש הנ"ל ראייה שאף באותה חבית ובאותו יין אסור לערב שמרים של יום אחר, שהוא מקלקל את היין, ולא כמו שמשמע מפירש"י שעיקר האיסור הוא שלא יתן לו יין מעורב בשמרים של חביות שונות, ולא הזכיר את השינוי בזמן. ועיין בריטב"א במקומו שכתב: וכן פירש בתוס', וכנראה שכוונתו לתוספתא כאן (ולא לתוספות).
98-99. לא יערבם חנוני וימכרם בחנותו, אלא אם הודיע. במשנתנו פ"ד מי"א: מי שנתערב מים ביינו לא ימכרנו בחנות אלא אם כן הודיעו. ודווקא מי שנתערבו מים ביינו התירו לו כשמודיע, אבל לכתחילה אסרו לו לערב מים ביין, שהרי מים מצויים, ואם הלוקח רצונו ביין מזוג יכול לתת לתוכו מים, כפי טעמו, ולפיכך כשהחנווני עושה כן, אין כאן אלא תרמית. אבל בנידון דידן התירו לו לחנווני, שפרנסתו בכך לערב לכתחילה שמרים בתוך היין, שמא ימצאו קונים, שרוצים יין בשמרים (לעשות מן השמרים תמד), ולא איכפת להם שהשמרים של יין אחר הן, ולפיכך התירו לו אם הוא מודיע. ושמא בבעה"ב שמוכר יין מכרמים שונים לא התירו לו לערב לכתחילה שמרים מיינות שונים אעפ"י שכוונתו להודיע. וגם מכאן אנו רואים שעדיין בגניבת הדעת עסיקינן, כמו שכתבנו לעיל.
99-100. לא ירביץ חנוני לתוך חנותו יין ושמן, מפני שגונב דעת הבריות. במשנתנו פ"ד מי"ב: ר' יהודה אומר לא יחלק החנוני קליות ואגוזין לתינוקות מפני שהוא מרגילן לבא אצלו. וכנראה שגם ברייתא זו ר' יהודה היא (עיין מ"ש לעיל, ד"ה אף כשאמרו). ואסר להרביץ, מפני שהבריות סבורין שמפני כבודם עושה כן, עיין מ"ש לעיל שבת, עמ' 99–100, ומרגילן לבוא אצלו. ובח"ד פירש שיש כאן גניבת דעת, מפני שהבריות סבורים שמוכר בזול, שהרי יש לו כל כך הרבה יין ושמן, עד כדי כך שמרביץ את חנותו בהם.
100-101. מקום שנהגו להטיל מים למחצה, לשליש, ולרביע יטילו, ואין משנין ממנהג המדינה. במשנתנו פ"ד סמי"א: מקום שנהגו להטיל מים ביין יטילו. ובבבלי שם ס' א': תנא למחצה לשליש ולרביע. ופירש"י: הכל כמנהג המדינה יטילו, אם מחצה מחצה וכו'. ובאו"ז כאן סי' רע"ט, ל"ט ע"ד, מנה את המקורות שנזכרו בהם מנהג המדינה שאנו הולכים אחריו, והביא את התוספתא שלנו.
ואמרו בבבלי שם: אמר רב ובין הגיתות שנו. ובס' הנר שם 105 רע"א: הכין תניא בתוספת בבא מציעא דנזיקים מקום שנהגו להטיל מים (כלפנינו בתוספתא) וכו' אמר רב ובין הגיתות שנו וכו', בשהמנהג להטיל מים ביין בין הגיתות יטיל נמי הוא בין הגיתות, אבל אחר שיתחזק היין לא יטיל בו מים מפני שמפסידו. ועיין לעיל בבבלי שם בשם רב נחמן. ולהלן ב"ב פ"ו הי"א: גשמים היורדין בין הגיתות אם מכת מדינה היא אין צריך להודיעו, אם אין מכת מדינה צריך להודיעו. ואף שם הכוונה שאם ירדו גשמים בין הגיתות ונתמזג היין יותר ממה שנהגו להטיל מים שם, אם אין כאן מכת מדינה, צריך להודיע.