90. אין מערבין פירות בפירות, ואפי' חדשים בחדשים וכו'. פיסקא ממשנתנו פ"ד מי"א, ספרי כי תצא פיס' רצ"ה, עמ' 314, כגירסת כל הנוסחאות (חוץ מן הדפוסים). ופירש"י (נ"ט סע"ב): פירות משדה זו בפירות משדה אחרת. והכל בבעה"ב שמוכר פירותיו עסיקינן, שיתן לו מה שאומר לו, עיין מ"ש להלן, ד"ה אין מערבין יין. ועיין מ"ש להלן, ד"ה אפילו סאה.
90-91. וישנים בישנים. ליתא במשנתנו ובספרי הנ"ל. ופשוט שאין הבדל בין תערובת חדשים בחדשים וישנים בישנים, שהרי בשתי שדות עסיקינן.
91. וישנים בחדשים. כלומר, כל שכן שאסור לערב אותם אם הם משתי שדות. וההלכה שלנו אינה עניין לשיטת רש"י במשנתנו (ס' א', סד"ה מפני, שרבים חולקים עליו) שפוסק שמותר לערב ישנים בחדשים, שהרי כאן במערב משתי שדות עסיקינן, והיא מפרשת את משנתנו: אין מערבין פירות בפירות וכו', וכן מוכח מן הספרי הנ"ל.33וכגירסת כתה"י המעולים: ואפילו חדשים בחדשים. ועיין מ"ש להלן, ד"ה ובבבלי.
וברור שמדברים כאן בפירות חדשים וישנים שכבר עשר אותם, או מאותה שנה ומודיע לו שהן טבל. ועיין בס' פתחי שערים להגאון ר' יששכר מקאליש להלן ע"ב ב'.
91-92. אפילו סאה בדינר וסאה בדינר וטריסית. ספרי הנ"ל, ועיין מ"ש על טריסית לעיל ח"ב (מע"ש), עמ' 765, ד"ה על הטריסית. ועיין מ"ש להלן פ"ח ה"ח, שורה 26. והכל במערב פירות משדה זו בפירות משדה אחרת, כפי שמוכח מן הספרי הנ"ל. וכל הבבות כאן ממשיכים את העניין של גניבת דעת, ואפילו במקום שאין גזל גמור, גניבת דעת יש כאן. והוא כסדר ששנו לעיל ב"ק פ"ז ה"ח, שורה 36 ואילך, בתחילה: והמסרב וכו' ואח"כ והמעויל במדות וכו', והמערב וכו', עיין מש"ש.
ובבבלי ס' א': ת"ר אין צריך לומר חדשות מארבע וישנות משלש דאין מערבין, אלא אפילו חדשות משלש וישנות מארבע אין מערבין, מפני שאדם רוצה ליישנן. ופירש"י: שהכוונה היא שפעמים חדשות יותר יקרות מן הישנות, מפני שאדם רוצה ליישנן, אבל לוקח זה אינו מעוניין בכך, ולפיכך אסור לערב חדשות בישנות. ולגירסת רש"י (וכ"ה בכל כתה"י) ולפירושו אינו עניין לתוספתא כאן שמדברת בפירוש על ישנות בחדשות. ועיין בהגהות הגר"א במקומו ובדק"ס, עמ' 165, הערה א'. וכבר אמרנו שלפי הספרי הנ"ל הכוונה כאן אפילו חדשות בחדשות, ואפילו אם פירות שדה זו יקרים משל חברתה אסור לערב, מפני שהן משתי שדות. כן נראה לפרש בשיטת רש"י.
92. אין מערבין יין חדש בחדש וכו'. כלומר, משתי חביות, או משני גיתות. ואמרו במשנתנו פי"ד מי"ב: התגר נוטל מה' גרנות ונותן לתוך מגורה אחת, מה' גיתות ונותן לתוך פיטס אחד, ובלבד שלא יתכוין לערב. ומכאן שלבע"ב אסור לעשות כן. ועיין שטמ"ק נ"ט ב', ד"ה מתני'.
93-94. ור' יהודה מתיר קשה ברך, מפני שהוא משביחו. במשנתנו פ"ד מי"א (בסתם) באמת ביין התירו וכו', והיא כר' יהודה כאן. ולפי העניין משמע שאפילו משני גיתות מותר. ור' יהודה היה תמיד מעדיף את היפה אף שהוא ממעיטו, וכמו שאמרו במשנת תרומות פי"א מ"א: ור' יהודה מתיר (כלומר, לבשל יין של תרומה) מפני שהוא משביחו, ועיין גם לעיל שם פ"ב מ"ה. וכלשון משנתנו (לעניין אחר): באמת ביין התירו וכו', ואעפ"י שממעיטו אינו אלא משביחו.34תוספתא ב"ב פ"א ה"ד, ירושלמי שם פ"ב ה"ג, י"ג ע"ב, בבלי שם כ' ב'. והמפרשים פירשו כאן שהשבח הוא בזה שהיין מתקיים יותר. ובס' המקח והממכר לרב האיי שער נ"ט, צ"א ע"ב: ואף על פי שאין כונתו אלא להחזיק את הרך בקשה כדג' (כלומר, בתוספתא כאן) ר' יהודה מתיר את הקשה ברך, מפני שהוא משביחו.
94. וכן היה ר' יהודה או' וכו'. ס' המקח והממכר הנ"ל.
95. שני מינין המשביחין את אחד אסור. וכ"ה בד ובכי"ע. ובס' המקח והממכר הנ"ל: שני מינין המשביחין זה את זה, אסור. וכן הגיה בעל מ"א. ובאמת אין הבדל בין הגירסאות, והכוונה היא שלא התיר ר' יהודה לערב את המשביח אלא במערב מין במינו, אבל אם עירב שני מינין (כגון דבש דבורים בדבש תאנים) אעפ"י שהם משביחים את האחד, אסור, שהרי הלוקח קנה רק מין אחד מהם, ואעפ"י שהשני משובח ממנו (עיין ירושלמי פיאה פ"ז סה"ד, כ' ע"ב) אסור ליתן לו מין אחר שלא מדעתו.