42. הזהב קונה את הכסף. וכ"ה במשנתנו רפ"ד ובכמה נוסחאות מטיפוס משנת הבבלי. והעידו בירושלמי ובבבלי בסוגיין שזו היתה משנת רבי בזקנותו, אבל בילדותו שנה הכסף קונה את הזהב, ועיין מ"ש לעיל מע"ש, עמ' 734. וכ"ה בנוסחאות מטיפוס א"י.12משנה שבירושלמי, לו, קויפמן, פרמה. וכן מעיד בעיטור מאמר ב', קניין, ד"ו ו' ע"א, הוצ' רמא"י, י"א ע"ג (והביאו בחי' הרשב"א בסוגיין) בשם משניות מדוייקות שלהם: הכסף קונה את הזהב, הזהב אינו קונה את הכסף. וחכם אחד פירש שבילדותו של רבי היו כמה מן הסוחרים (בשעה שהיו צריכים לצבור סכומים גדולים) מעדיפים מטבעות של זהב על הללו של כסף, מחמת צמצום מקום, ומטבע של זהב היה חריף יותר משל כסף, וממילא היה כסף כסחורה כלפי מטבע של זהב. אבל בזקנותו של רבי התחיל המטבע של כסף להזדייף יותר ויותר, אלא שהמלכות, וגם האזרחים, קבלו אותו בשוויו, והזהב הלך ונתייקר, וממילא נעשה סחורה כלפי מטבע של כסף, ואין לכך יסוד מכריע, עיין להלן. ועיין מה שהאריך בזה בטוב טעם מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 19–22. ועיי"ש שהעיר על הירושלמי והבבלי בסוגיין שמוכח מתוכן שעדיין בזמן האמוראים הראשונים החזיקו כמה מהם בהלכה הקדומה שהכסף קונה את הזהב. ובתלמודים תלו הלכה זו במחלוקת של ב"ש וב"ה, עיין מ"ש לעיל ח"ב (מע"ש), עמ' 734.
כיצד, נתן לו דינר זהב בעשרים וחמשה כסף וכו'. ברייתא זו בשינוי לשון ("מכר" במקום "נתן", ועוד) בבבלי מ"ה ב'. וברי"ף (וממנו ברא"ש) רפ"ד הביא את התוספתא כאן מבלי להזכיר את שמה, כרגיל אצל הראשונים הקדמונים.13עיין מ"ש במבוא לתס"ר ח"ב, עמ' 9 ואילך, ומ"ש על הרי"ף שם, עמ' 14. ועל היחס בין דינר כסף לדינר זהב, עיין בתוספות מ"ד ב', ד"ה אחד, כתובות צ"ט א', ד"ה נתן, מלא"ש מעילה פ"ו מ"ה ועוד. ועיין מ"ש להלן בסמוך.
43. קנה כל מקום שהוא. מפשוטה של לשון משמע שקנה את הכסף בכל מקום שהוא, וכמ"ד שמטבע נקנה בחליפין, וכן דייקו בבבלי מ"ה ב'. ועיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 542.
44-45. כיצד, נתן לו שלשים איסר בדינר כסף וכו'. וכ"ה גם בד14אלא שבד"ח בטעות: שלשים דינר. ובכי"ע וברי"ף וברא"ש הנ"ל, וברא"ש פ"ד סי' כ' (בשם התוספתא), וכ"ה בס' הנר לר"ז אגמאתי, 94 ע"א (בלי הזכרת שם התוספתא). ועיין בח"ד שתמה שלא מצאנו בשום מקום שלשים איסר בדינר אלא כ"ד איסרים, או ל"ב איסרים, עיין להלן ב"ב פ"ה הי"א, ירושלמי קידושין פ"א ה"א, נ"ח ע"ד, בבלי שם י"ב א', כאן מ"ד ב'. ושער בח"ד שרבותא קמ"ל. אבל הדוגמא הקודמת ביחס של דינר זהב מוכיחה שנקטו את השער הרגיל.
ברם ברור שהשערים לא נקבעו ע"י ההלכה אלא ע"י השוק, וחז"ל נקטו בשני הקצוות של שער האיסר ופעמים שש נשים מתקדשות באיסר ופעמים שמונה, והשער של נחושת נדד בין עשרים וארבעה לדינר לבין שלשים ושנים. ותכופות נקט התנא את השער של זמנו, ובזמנו נתנו שלשים איסר לדינר. ועיין בבבלי ס' ב' בתוספות, ד"ה איזהו.
45. כל מקום שהוא. וכן בבבלי מ"ד ב', ולעיל שורה 43, ובבבלי שם: ומאי בכל מקום שהוא, כמות שהוא וכו'. ועיין גם להלן שורה 47, סד"ה רבי שמעון.