28. במתיקה ושאר מיני קטניות לא נתנו להן חכמים שיעור. כלומר, בצמחי תבלין6עיין ירושלמי ערלה פ"ב רה"ו, ס"ב ע"ב, ובמלונו של בן יהודה ערך מתיקה. ובשאר מיני קטניות וכו'. אבל בכי"ע: במגורה (ואח"כ ריוח כהפסק בין הלכה להלכה) ושאר מיני קטניות וכו'. ולפ"ז הכוונה שם: קורא שם מעשר שיני במגורה, ומלה זו שייכת להלכה שלפניה, כמו שהדפיס צוקרמנדל. ומתיקה לא נזכרה שם כלל. ובד: במתיקה מגירה ושאר מיני קטניות וכו', ונתערבבו שם שתי גירסאות.
28-29. אמ' בן עזיי הוחזק כוחו של ר' עקיבא שנתן שיעור לאילו ולא נתן שיעור לאילו. וכ"ה בד. ובכי"ע מחוזק כוחו וכו'. ונראה שיש כאן כינוי של כבוד כלפי ר"ע. והכוונה הורע כוחו של ר"ע שנתן כללים ופרטים,7ירושלמי שקלים רפ"ה, מ"ח ע"ג, לפי "יש אומרים". ונתן כלל במשנתנו (פ"ג מ"ז שהיא משנת ר"ע, עיין בבלי סנהדרין פ"ו א'): המפקיד פירות אצל חבירו הרי זה יוציא לו חסרונות, ואח"כ מנה את הפרטים: לחטין ולאורז וכו', אבל לא נתן את כל הפרטים, ולא נתן שיעור למתיקה ולקטניות. וכעין זה אמרו על ר"ע בבבלי (ב"ק ה' א', מ"ב ב'): "תבריה ר"ע לגזיזיה", או: שבקה ר"ע לחסידותיה (סנהדרין ק"י ב', פעמיים).
29-30. אמ' ר' יוחנן בן נורי מה איכפת להן לעכברין וכו'. פיסקא ממשנתנו פ"ג מ"ז.
31-32. אמ' ר' יהודה במה דברים אמורים בזמן שמדד לו מתוך ביתו, אבל אם מדד לו מתוך גרנו אין יוצא לו חסרונו, מפני שהן מותירות. במשנתנו פ"ג מ"ז: ר' יהודה אומר אם היתה מדה מרובה אינו מוציא לו חסרונות, מפני שמותירות. ובבבלי מ' א': תני תנא קמיה דרב נחמן בד"א שמדד לו מתוך גורנו והחזיר לו מתוך גורנו, אבל מדד לו מתוך גורנו והחזיר לו מתוך ביתו אינו יוצא לו חסרונות, מפני שמותירות. ופירשוה שם שהכוונה היא שאם מדד לו בשעת הגורן והחזירה בשעת הגורן מוציא לו חסרונות, אבל אם החזיר לו מביתו אחרי זמן הגרנות, והוא בימות הגשמים וכו'. ולפי זה צריך לפרש את הברייתא שלנו: בד"א שמדד לו מתוך ביתו והחזיר לו מתוך ביתו, אבל אם מדד לו מתוך גורנו והחזיר לו אח"כ מתוך ביתו אינו יוציא וכו', כפירוש הבבלי, וכמו שפירש בח"ד. ופירשו רש"י ור"ח שברייתא זו מפרשת את דברי ר' יהודה במשנתנו.
ברם מתוך דברי הרי"ף (פ"ג סי' של"ט) והר"מ (בפיה"מ ובחיבורו פ"ה מה' שאלה ופקדון ה"ה) מוכח שפירשו שברייתא זו אין עניינה לדברי ר' יהודה שבמשנתנו. והיא גם דעת החכמים. וכן פירש במאירי, עמ' 146, וכן מוכח מפירוש הראב"ד שהביאו הרשב"א והריטב"א שצויינו להלן בסמוך, וכן פירש רבינו יהונתן.
והנה בבבלי לא נזכר כאן השם "ר' יהודה", אבל בתוספתא נזכר ר' יהודה גם בד ובכי"ע. וכן העתיקוה הרשב"א והריטב"א בחידושיו מ' א', והסתייעו ממנה שר' יהודה הוא שמפרש את דבריו במשנתנו, כפירש"י והר"ח, והוסיף שכן נראה מן הבבלי שהביאו את הברייתא לאחר דברי ר' יהודה ולא הביאוה בפסקא דרבנן, ולפ"ז חולקים החכמים על ברייתא זו. והעירו על פסק הרי"ף הנ"ל, ובסוף דבריו הסיק הרשב"א: ועוד צריכה לי עיון. ודברי הרשב"א הובאו במ"מ פ"ה מה' שאלה ופקדון ה"ה.8והנכון הוא בד"ו רפ"ד. ובד"ק, וכן בד"ח בטעות רבי. ובנ"י פ"ג סי' של"ט העתיק, כנראה, מחידושי הריטב"א הנ"ל. ופשיטא שהרשב"א היסס בראייתו, מפני שאפשר שדברי ר' יהודה הוא פירוש כללי למשנתנו שאין מוציאים חסרונות אלא בשעה שהמדידה והחזירה היו בזמן אחד.
32-33. אמרו, לא מפני שהן שתפו רוח, אלא מפני שהן אובדות. בכי"ע חסרה כל בבא זו. ובד: אמרו לו, לא מפני שהן מתפזרות, אלא מפני שהן אובדות. ובחי' הרשב"א והריטב"א הנ"ל: אמרו לו מפני שהן מתפזרות מפני שהן אובדות. וכנראה שצ"ל בד: אמרו לו [א]לא מפני שהן מתפזרות וכו'. וכן צ"ל בכי"ו (והמלה "מתפזרות" נפרדה באמצע, ויצאה בשיבוש: שתפו רוח). והנה פעמים דרך התוספתא והירושלמי לפרש מתחילה את עיקר ההלכה. ואח"כ חוזרת לפרטים. וכאן חוזרת התוספתא לדברי ר' יוחנן בן נורי שאמרו לו שאין החסרון מחמת עכברים גרידא, אלא שהן מתפזרות ואובדות. וכן הביאו ברייתא זו בבבלי מ' א' על דברי ר' יוחנן בן נורי. ואפשר שהביאו ברייתא זו כאן מפני שר' יהודה במשנתנו הנ"ל סובר כר' יוחנן בן נורי, עיין ברש"י למשנתנו. ועיין בריטב"א הנ"ל ובמיוחס להריטב"א.
33-35. וכן היה ר' יהודה אומ' לא אמרו שמרים ודבר אחר אלא בשמן בלבד, שפעמי' שאדם לוקח מחבירו שמן מזוקק בלא פקטין. וכ"ה בד. והברייתא קשה, עיין במפרשים שנדחקו.
והנה בכי"ע חסר "ודבר אחר", וקרוב לוודאי בעיני שצ"ל לפנינו ובד: בדבר אחר,9או: לדבר אחר, מפני שבכ"י למי"ד נראה תכופות כמו וי"ו. כלומר, ר' יהודה אומר שלא אמרו במשנתו (פ"ג מ"ח) שהלוקח מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה בדבר אחר, אלא בשמן בלבד. וטעמו שפעמים אדם רוצה בשמן זך שלא יהיו בו אפילו פקטים, ולפיכך יכול המוכר לטעון ללוקח, מכיוון שקבלת כל הזמן שמן מזוקק "ניחא לך בצילא", והריני מנכה לך לוג ומחצה בעד השמרים. והלכה זו נאמרה בשמן בלבד, אבל ביין מותר לו למוכר לערב את השמרים של אותו יין כמפורש להלן בהכ"ז, שו' 96, עיין מש"ש. ועיין בדברי אביי בבבלי מ' ב'. ובבבלי ס' א' נשנית הברייתא ההיא בשם ר' יהודה, ואף בתוספתא שם משמע שכל הברייתא ר' יהודה היא. ובשטמ"ק שם הביא בשם הראב"ד: אי נמי דשאני שמרים של יין משמרים של שמן, דשמן קא פגים טפי מיין. ועיין ברא"ש פ"ג סי' י"ז.
ובוודאי שיש הבדל בין שמרי שמן לבין שמרי יין, שהרי שמרי יין ראויין לתמד, ולמה יוותר עליהם, ואם הוא רוצה ביין צלול, הרי משמרת לפניו, ורגילין לסנן את היין. אבל צלילות השמן תלוי בזמן, והלוקח צריך להמתין עד שהשמרים שוקעים והשמן מצטלל לגמרי, ושמא הוא רוצה להסתפק מיד בשמן זך. ועיין בהגהות הרש"ש מ' א'.
ועיין מ"ש מהרי"ן אפשטיין במבוא לנוה"מ, עמ' 1018, ולא נתחוורתי בדבריו כלל.