1
9. כתוב בחרש ונתון על פי חבית, בנייר, ונתון וכו'. כלומר, שכתב את שמו על החרס, או על הנייר, ונתן ע"פ החבית, כפירוש מנ"ב. ועיין לעיל מע"ש פ"ה סה"א, ומש"ש לעיל ח"ב, עמ' 778. והברייתא שלנו אינה עניין כלל למשנתנו פ"ב מ"א, ולרשום שבבבלי כ"ג ב'. ועיין גם בפי' הר"ח שם.
ובירושלמי פ"ב רה"ב, ח' ע"ב: תני במשוקע בו (כלומר, על זה אמר ר' יהודה במשנתנו שאם מצא עיגול ובתוכו חרס חייב להכריז). הכא את מר במשוקע בו, וכא את מר בנתון בו דרך הינוח וכו'. ופירש בפ"מ שהכוונה לתוספתא כאן, וכן פירש בנת"י במקומו. אבל הפירוש הנכון הוא בפי' הר"א פולדא שהכוונה לברייתא לעיל שבירושלמי. ומה שכתוב בירושלמי אח"כ: ואפילו ברשות הרבים בנתון דרך הינוח, היא שאלה, כמו שפירש בשדה יהושע במקומו, וכיוון לו מדעתו בנת"י שם, עיי"ש.