82. הגוים, והרועים בהמה דקה ומגדליה, לא מעלין ולא מורידין. בבלי ע"ז י"ג ב', כ"ו סע"א, סנהדרין נ"ז א'. ולעיל יבמות, עמ' 23 ואילך, הסכמתי לפירושו של בן ציון כ"ץ שמדברים כאן בבהמות של הרועה והגוי, ולא בגופם. ואלה הם דברי הבל, שהרי מפשוטו של לשון מוכח שמדברים בגופם ולא בממונם. וכן ברור מסוגיות הבבלי הנ"ל. והלכה זו באה לכאן מפני שאמרו לעיל שורה 71: חבירו שטעה וכו', וצויין שם לדברי הספרי כי תצא סוף פיס' רכ"ג, עמ' 256: והשבותו לו אף את עצמו אתה משיב לו. ולפיכך אמרו כאן שאין אתה מצווה על השבת גופם של גויים ושל רועי בהמה דקה, ואם נפלו לבור אין מעלין אותן. ועיין מ"ש לעיל שורה 66, ד"ה ראה חמורו של גוי, ועיין בתוספות ע"ז כ"ו ב', ד"ה אני. ועיין מה שהאריך בזה הגר"י שור במשנת ר' יעקב, עמ' 39, סי' מ"ד.
82-83. המינין, והמשומדין, והמסורות, מורידין ולא מעלין. בבלי ע"ז כ"ו ב'. ושאלו שם אם מורידין אותם כל שכן שאין מעלין אותם. ותירצו שאין מעלין כוונתו שאם היתה מעלה בבור מגררה, או שאם היה שם סולם מסלקו. ופירש"י: והאי לא מעלין דקאמר אין מניחין לעלות קאמר. ואף פירוש זה קשה שאם מורידין בידים, מכל שכן שמותר למנוע אותם מלעלות. והר"ח מפרש את תירוצי הגמרא: כלומר, והיו באין בעלילות אבל לא היו הורגין אותם בידים. ולכאורה לשונו קשה, והריגה בידים מאן דכר שמיה. וקרוב לוודאי שהוא פירש שכוונת התלמוד היא שאין מעלין פירושו של מורידין הוא, כלומר, מונעין מהם את העלייה, אבל לא מורידין אותם בידים לבור. וכן הביא הריטב"א בשם יש מפרשים. ולשיטת הר"ח הורדה לבור הריגה בידים היא, כמפורש בבבלי סנהדרין ע"ז א' (ומדברים בבור שיש בו הבל) ופסקה הר"מ בפ"ג מה' רוצח וש"נ.
ולפ"ז לא נזכר כאן כלל בדברי הר"ח שהורדה לבור גרם הריגה הוא. אבל בשו"ת הרא"ש כלל י"ז סי' א'22בשו"ת בנו ר' יהודה סי' ע"ה שבסוף הספר בטעות בשם ר"ת. הבין אחרת את דברי הר"ח.