6-7. מצא חתכות של בשר, וחתכות של [דגים], ודג נשוך. כ"ה גם בכי"ע, ולפנינו נשמטה המלה "דגים" בטעות. ובד יש כאן השמטה. ועיין להלן גירסת הבבלי.
7. הרי אילו שלו. בכי"ע: חייב להכריז. ובמשנתנו רפ"ב: אלו מציאות שלו וכו', מחרוזות של דגים, וחתיכות של בשר. ושאלו עליה בבבלי כ"ג ב': ותהוי חתיכה גופא סימן ? או דדפקא, או דאטמא,4עיין דק"ס, עמ' 60, הערה ג', ובעה"ש ח"ג, עמ' קי"ד, ערך דפק. מי לא תניא מצא חתיכות בשר,5כגי' כי"ר א', עיין דק"ס, עמ' 61, הערה ד'. חתיכות דגים, ודג נשוך חייב להכריז וכו', דיקא נמי דקתני דומיא דדג נשוך (כלומר, שיש בו סימן).
והנחתי את גירסת כי"ו כמו שהיא, משום ספק שמא נקטה את לשון משנתנו, ובאין בהן סימן, ודג נשוך פירושו נשוך ע"י קרס החכה, וצידה ע"י חכה (בניגוד לרשת) אינו סימן. וצ"ע.
7-8. מחרוזות של בשר, ומחרוזות של דגים וכו'. וכ"ה גם בכי"ע, ובד יש כאן השמטה. ובמשנתנו רפ"ב לא נזכרו אלא מחרוזות של דגים. והעירו בתוספות כ"ג ב' וחולין צ"ה ב' ובתוספות הרא"ש כ"א א' שהוא הדין במחרוזות של בשר, כמו ששנינו בתוספתא. ועיין גם מ"ש ר"ב אשכנזי בשטמ"ק כ"ג ב', ד"ה וליהוי.
ולהלן מכשירין ספ"א: מחרוזות (כלומר, של בשר, עיי"ש) הולכין אחר הרוב אוכלי בשר. ומכאן שאם רוב אוכלי בשר הם גויים אין כאן סימן לכשרות. ועיין מ"ש לעיל ח"ב (שביעית), עמ' 552.
8. וחביות של יין, ושל שמן וכו'. בבבלי כ"ג ב' הקשו על ברייתא זו ממשנתנו פ"ב סמ"ב: כדי יין וכדי שמן חייב להכריז, ותירצו כמה תירוצים, עיי"ש.