39. אי זו היא אבידה, מצא קרדום באסרטה וכו'. בבלי ל' סע"ב. ופירש"י סתם אבידה שמוכחת שהיא שם שלא מדעת בעלים. ולדעת חכמים חייב להכריז אפילו מצא באיסרטה גדולה, עיין מ"ש לעיל שורה 4, ד"ה ברם ושורה 26–27, ד"ה מצא בבית. ובמכילתא דרשב"י כ"ג, ד', עמ' 215: כלים מונחין באמצע דרך הרי זה יזקק להן, והעתקנו את כל הבבא להלן.
40. ופרה רועה בין הזרעים. וכ"ה בד ובכי"ע, ובבבלי הנ"ל: ופרה רצה בין הכרמים. וכ"ה במשנתנו פ"ב מ"ט. ובמכילתא דרשב"י הנ"ל: חמור מפסיג בין הכרמים. ולפי הגירסא שבתוספתא פירושה שפרה רועה בזרעים ברשות היחיד, ויש כאן גם אבידת קרקע (עיין בבלי ל"א א') וגם הפסד לבעלי הפרה שיתחייבו לשלם בעד הזרעים, ומוכח שהיא שם שלא מדעת בעלים.
טלית מונחת בצד הגדר וכו'. וכע"ז בבבלי. ועיין מ"ש להלן בסמוך בשם מכילתא דרשב"י הנ"ל.
41. וחמור רועה בין עשבים וכו'. בבבלי הנ"ל: ופרה רועה בין הכרמים. וכבר הגיה הגר"א בגליון שם (ע"פ הראשונים): בין העשבים. וכ"ה בכי"י, עיין דק"ס, עמ' 88, הערה ה', ועיין בבאור הגר"א לחו"מ סי' רס"א ס"ק ה'. ובמכילתא דרשב"י, עמ' 215, הנ"ל: היה חמור רועה כדרכו, וכלים מונחין כדרכן, אין נזקק להן, חמור מפסיג בין הכרמים, כלים מונחין באמצע דרך, הרי זה יזקק להן.
41-42. מצאן שלשה ימים זה אחר זה, הרי זה אבידה. וכבר הוכיחו בח"ד ובמ"ש מלשון התוספתא ("מצאן" שחסר בבבלי) שהכוונה לכל מה שנשנה לעיל, כלומר, גם על טלית וחבית. והוא כשיטת הרשב"א ל"א רע"א. ועיין מ"ש הרב המגיד בפט"ו מה' גזילה ואבידה ה"ה. והעיר במ"ש גם על דברי הש"ך בחו"מ סי' רס"א ס"ק א'. ועיין גם בבאור הגר"א שם ס"ק ג'. ובמכילתא דרשב"י הנ"ל חסרה הלכה זו.