26-28. מוציא אדם זיבלו וצוברו על פתח ביתו ברשות הרבים להוציאו לזבלים, ואם לשהותו, הרי זה אסור. ואם בא אחר והוזק בו, הרי ז ה חייב. ובירושלמי פ"י ה"ז, י"ב ע"ג: תני פורק אדם זבלו בפתח חצירו בר"ה לפנותו מיד, אבל לשהותו אסור. בא אחר והוזק וכו'. ובמשנתנו פ"י מ"ה: המוציא זבל לרשות הרבים המוציא מוציא והמזבל מזבל וכו', ואם הזיק משלם מה שהזיק. ואף כאן (כמו לעיל ה"ה וה"ו) לא התירו אלא על פתח ביתו, או על פתח חצירו. ועיין במשנת ב"ק פ"ג מ"ג.
28-29. ר' יהודה או' בשעת הוצאת זבלים מוציא אדם זבלו וצוברו על פתח ביתו ברשות הרבים, כדי שישוף ברגלי אדן וברגלי בהמה שלשים יום, שעל מנת וכו'. בכי"ו: כדי שיטוף, וצ"ל "שישוף" כמו שהוא בד ובכי"ע. ובירושלמי כאן הנ"ל: בפתח חצירו ברשות הרבים כדי שיתפרק וכו'. ובבבלי כאן קי"ח ב', ב"ק ל' א', פ"א ב': מוציא זבלו לרשות הרבים וצוברו כל שלשים יום, כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וכו'. ומשמע שמוציא אפילו לר"ה ממש, ולאו דווקא על פתח ביתו, או חצירו. והסיקו בבבלי כאן: מחוורתא מתניתין דלא כר' יהודה, ולר' יהודה פטור מלשלם. ועיין בתוספות שם, ד"ה מחוורתא. ועיין בפירש"י כאן, ד"ה וצוברו, והוא תמוה, עיין בהגהות הרש"ש שם, אבל בב"ק הנ"ל פירש"י: כל שלשים יום רשאי להניחן שם. ועיין בח"ד.
ועל הכתיב "אדן" בכי"ו, עיין מ"ש לעיל ח"א, ברכות, עמ' 1.