1
21-22. מביא אדם עפר וצוברו על פתח ביתו ברשות הרבים לשרותו בטיט, ואם לשהותו, הרי זה אסור. בירושלמי פ"י ה"ו, י"ב ע"ג: פורק אדם עפרו בפתח חצירו ברשות הרבים לשרותו (כ"ה בכיר"ז, ולפנינו בטעות: לשהותו) ולהעלותו על גבי דימוס מיד, לשהותו אסור. ובמשנתנו פ"י מ"ה: אין שורין טיט ברשות הרבים וכו', אבל גובלין טיט ברשות הרבים. ופירש"י (קי"ח ב'): אין שורין טיט. מקומות יש ששורין אותו ימים רבים צבור במקום אחד. ולפנינו הרי מפורש "ואם לשהותו הרי זה אסור", והשרייה היא על מנת לגובלו מיד, כפי שמוכח מן ההמשך להלן. ואף כאן לא התירו אלא על פתח ביתו.
2
22. ואם בא אחר והוזק בו וכו'. ירושלמי הנ"ל, ועיין במשנתנו הנ"ל.
3
22-23. ולא יהא מגביל בצד זה ובונה בצד זה וכו'. ירושלמי הנ"ל.