15-16. מביא אדם אבניו ומפרקן על פתח ביתו ברשות הרבים להעלותן לראש הדימוס וכו'. כל הברייתא בשם תוספת בבא מציעא דנזיקין אצל ר' ברוך ספרדי בס' הנר לר"ז אגמאתי 161 ע"ב. ובירושלמי פ"י ה"ו, י"ב ע"ג: פורק אדם אבניו בפתח חצירו ברשות הרבים לפנותן מיד, לשהותן אסור. ובמשנתנו פ"י מ"ה: הבונה ברשות הרבים, המביא אבנים מביא, והבונה בונה. ופירש"י (קי"ח ב'): מקבל מיד המביא ובונה. וכנראה שעל פתח ביתו התירו לפרוק, ואין צריך לקבל מיד המביא.
16-17. ואם בא אחר והוזק בהן, הרי זה חייב. וכ"ה בירושלמי הנ"ל. וכן במשנתנו הנ"ל: ואם הזיק משלם מה שהזיק. ועיין להלן ה"ח ובבבלי קי"ח ב'.
17. מסרן חצב לגמל, הגמל חייב, גמל לסתת, הסתת חייב וכו'. כלומר, כל מי שהיתה האבן בידו באחרונה חייב, אם הזיקה. ובירושלמי פ"י ה"ו הנ"ל, י"ב ע"ג, הסדר והגירסא כלפנינו. ובבבלי קי"ח ב' בשינויים עיי"ש.
18. העלן לראש הדימוס ונפלו, כולן חייבין. וכן בבבלי הנ"ל בכי"ר א': ל"א העלום על גבי דימוס ונפלה, כולן חייבין. וכע"ז בשאר כל הנוסחאות. ופירשוה בבבלי הנ"ל בקבלנות, והואיל והאבנים נפלו מאליהן, ואין כאן מזיק, כולם חייבים. ובירושלמי הנ"ל: העלה על גבי בימוס והיה מפקפק בה ונפלה, הארדכל חייב, והוא כלהלן בתוספתא, עיין מ"ש שם בפירושה.
18-19. מסרן גמל לסתת, והוזק בין באבן בין בסיתות, הסתת חייב. כלומר, בין שהוזק באבן עצמה, בין שהוזק בסיתות, והיינו בצרורות שנפלו על הקרקע בשעת הסיתות הסתת חייב, או משום אדם המזיק, או משום בורו. ובירושלמי הנ"ל בטעות: מסרה הסתת לסבל וכו', אבל בכיר"ז: מסרה החצב לסתת וכו'.
19-20. סתת לזבל, והוזק בסתת, הסתת חייב, באבן, הסבל חייב. בד ובכי"ע: סתת לסבל, ואף לפנינו לזבל = לסבל. ובכי"ע: והיזיק בסיתות וכו', ואף לפנינו בסתת אפשר לנקד בסתת, והוא הוא. ובירושלמי הנ"ל: הסתת לסבל, והוזק בסיתות (כגי' כי"ע כאן) וכו'. ובכיר"ז: והוזק בסתיתות, והוא סתת שלפנינו.
20-21. יישבה על גבי דימוס, או שהיה מפקפק בה, ונפלה, אדרכיל חייב. וכ"ה בד (אלא ששם: ישבה). וכן בכי"ע: ישבה וכו' ארדיכל חייב. וכ"ה לעיל בירושלמי ברישא. ובכי"ו בטעות: או שהיה מפקפף בה. ונראה שהארדיכל הוא הממונה על הדימוס העליון, ומומחה ליישב את האבנים שיחזיקו מעמד על הנדבך העליון עוד לפני שטח בטיח,18עיין מ"ש לעיל ח"ב, שבת, עמ' 166 ואילך. והוא אחראי בעד שאר הפועלים, ולפיכך הוא חייב והם פטורים.19משום שמירה בבעלים, שהרי הוא משועבד ללמד אותם שיישבו את האבן כהוגן. ובירושלמי הנ"ל כאן: עלתה וישבה בדימוס, ונפלה פטור, כלומר, הסבל שהעלה אותה שלא כראוי פטור, אבל הארדיכל חייב, כמו שאמרו בירושלמי ברישא. ובבבלי קי"ח ב': והתניא אחרון חייב (ופירש"י: אדריכל שהניחה) וכולן פטורין. ותירצו: לא קשיא כאן בשכירות וכו'. ולפי פירושנו בתוספתא האדריכל חייב, אפילו אם הניחוה האחרים. ועיין בפי' הראב"ד בשטמ"ק קי"ח ב', ובמאירי שם, עמ' 440. וצע"ג.