10-11. היתה חורבתו בצד גינתו של חבירו, ועמד וגדרה, מגלגלין עליו יציאותיו של כותל, כדרך שהוא בונה. כל הברייתא בירושלמי כאן פ"י ה"ג, י"ב ע"ג (אלא ששנו שם חורבה במקום "גינה"), ואמרו שם: היתה חורבתו סמוכה לחורבת חבירו, עמד הלה ובנאה שלא ברשותו, הרי זה מחשב יציאותיו בשער שבנה ויתן לו כל יציאותיו. ואף לפנינו הפירוש שעמד בעל הגינה וגדר את פירצת החורבה שבצד הגינה, מגלגלין על בעל החורבה שישלם לו את כל יציאותיו. ובירושלמי שם מסיים: הדא אמרה שאינו או' לו גופינו מן הצד. ומפרש הרא"ף שהירושלמי הביא ראייה מברייתא זו של שני חורבות שאין בעל החורבה שרוצה לגדור יכול לכוף את חבירו שיבנה את הכותל במקומו שהיה, ואם אינו רוצה, בונה ברשותו ומוציא ממנו את כל יציאותיו. ועיין בלשון הר"מ פ"ג מה' שכנים ה"ג, ובה"ד שם, ובהשגות הראב"ד שם. ועיין במשנת ב"ב פ"א מ"ג, בירושלמי שם, י"ב ע"ד, ובבבלי שם ד' ב', והר"מ פסק ע"פ הבבלי שם, עיין בכ"מ ובלח"מ שם. ודין התוספתא כדין משנתנו הנ"ל, אלא שבנידון דידן אין כאן אלא פירצה אחת.
11-13. היתה סמוכה לחצירו של חבירו, אע"פ שלא נתן את הקורה לאותו הרוח, נותנין לו יציאותיו של כותל בשעה שהוא בונה. וכ"ה בד ובכי"ע.13אלא שבכי"ע: והיתה וכו' ובשעה וכו'. וברור שאף כאן הכוונה שאם היתה החורבה בצד חצירו של חבירו ונפרצה לשם, וחבירו גדרה ברשותו, ואעפ"י שבעל החורבה לא נתן את הקורות (של החורבה) לאותה (כגי' כי"ע) הרוח של הגדר, כלומר, שיוכל לטעון את משא התקרה על הכותל שבנה חבירו, מ"מ נותנין לו לגדור את כל יציאותיו בשעה (אולי צ"ל: בשער) שגדר, שהרי מכל מקום סתם את הפירצה.
וכן פירשו רבותינו הראשונים, אלא שדבריהם סתומים. וכן שנינו במשנתנו ב"ב פ"א מ"ד: כותל חצר שנפל מחייבין אותו לבנותו וכו' מארבע אמות ולמעלה אין מחייבין אותו לבנותו, סמך לו כותל אחר,14פירש"י ה' א': לאחר שבנאו האחד למעלה מד' אמות הרבה, ולא רצה האחד לסייעו בהגבהתו, סמד השני כותל אחר כנגד כותל זה, כדי לסכך ולתת עליו תקרה מכותל לכותל. אעפ"י שלא נתן עליו את התקרה, מגלגלין עליו את הכל. ועיין בפירוש ר"ג שם. ובחי' הרמב"ן, ועל פיו בחי' הר"ן ב"ב ו' א', וכן בנ"י ב"ב פ"א סי' תר"ה הקשו למה ישלם, שמא יתן את קורתו לרוח אחרת על כותל עצמו, ולא יסמוך עליו. ותירצו: מכל מקום הוא צריך לכותלו של חבירו, שאם תסלק כותלו נמצא פרוץ וכו'. והמשיך הרמב"ן: והכי תניא בתוספתא15כ"ה בחי' הר"ן ובנ"י הנ"ל (בפנים). ובשו"ת הריב"ש סי' רנ"ח: כדתניא בתוספתא. ובחי' הרמב"ן שלפנינו בטעות: אבל בתוספתא מצאתי.
בתס"ר הבאתי בשם מלא"ש ב"ב פ"א מ"ד שמביא כן בשם חי' הרשב"א לב"ב. עכשיו ראיתי שבכל מקום שבעל מלא"ש מביא בשם חי' הרשב"א ב"ב (ואינו מזכיר רשב"א כ"י) הם חי' הרמב"ן שבדפוס. עיין מ"ש לעיל פ"א, הערה 23. היתה סמוכה לחצרו (בנ"י בד"ק: לביתו), אע"פ שלא נתן את הקורה לאותו הרוח, נותנין לו יציאותיו של כותל בשעה שהיה בונה. ועיין גם בשו"ת הריב"ש סי' רנ"ח שכנראה הבין כן. ורבותינו השתמשו בברייתא זו לעניין פירושם במשנת ב"ב פ"א מ"ד. ובבבלי קי"ט ב': תנו רבנן המשכיר בית לחבירו, משכיר חייב וכו' לחזק לו תקרה, לסמוך לו קורה וכו'. ופירש"י: אם נשברה אחת מהן. ושמא יש לו עניין לנדון שלנו. ועיין להלן הכ"ב.
13-14. היתה למעלה מחצירו של חבירו, לא יאמר לו הריני מייסד עמך מכנגד חצירי ולמעלה, אלא מייסד עמו מלמטה ועולה. וכ"ה בד. ובכי"ע: הריני מייסד עמו. וברור מתוך הלשון שבחורבה עסיקינן. וכן מפורש בירושלמי פ"י ה"א, י"ב ע"ג: בנאי16עיין מ"ש לעיל ה"ב, שורה 4–5. אמרין תרויהון אילין יסודייא, ודא מסייעה למאן (= למה) דאמ' בנאי, היתה חורבתו סמוכה לכותל חצר חבירו לא יאמר לו הריני מייסד עמך כותל חצירי ועולה, אלא מייסד עמו מלמטה ועולה. ובבבלי ב"ב ו' ב': איתמר שתי חצירות זו למעלה מזו, אמר רב הונא תחתון בונה מכנגדו ועולה ועליון בונה מכנגדו ועולה, ורב חסדא אמר עליון מסייע מלמטה ובונה, תניא כוותיה דרב חסדא שתי חצרות זו למעלה מזו לא יאמר העליון הריני בונה מכנגדי ועולה, אלא מסייע מלמטה ובונה.
14-15. היתה למעלה מגגו של חבירו, אין זקוק לו וכו'. בבבלי הנ"ל: ואם היתה חצרו למעלה מגגו וכו'. ולפנינו הכוונה: אם היתה חורבתו למעלה מגגו של חבירו וכו'. ולעיל שם: מיתיבי אם היה חצרו למעלה מגגו של חבירו אין נזקקין לו. מאי לאו אין נזקקין לו כלל.17ופירש"י: דכיון דגג לא קביע תשמישיה נוח לו ליזהר משכיניו שלא יראוהו. לא. אין נזקקין לו לד' אמות, אבל נזקקין למחיצת עשרה. ועיין חו"מ סי' ק"ס סעיף ב' ובנו"כ שם.
ובירושלמי הנ"ל: היתה (כלומר, החורבה) על גבי שיחין, או על גבי מערות, אינו נזקק לו כלום. ופירושו שאין בונין יסודות על גבי שיחין ומערות, וממילא אין העליון חייב להשתתף עם התחתון, אם רצה להניח יסודות. ובעניין חצר שהיא למעלה מגגו של חבירו, אמרו בירושלמי ב"ב פ"א ה"א, י"ב ע"ד: א"ר יוחנן כופין בחצירות ואין כופין בגגות. ר' נסה סבר מימר בחצר שהיא למעלה מן הגג, אבל גג שהוא למעלה מן החצר כופין וכו'. ועיין בפי' הרא"ף ובנתיבות ירושלים שם. ועיין מ"ש בפירושי לגירסת כיר"ז שם.