89. רשאין נחתומין לעשות רגיעה ביניהן. וכ"ה בחי' הרשב"א ט' א' הנ"ל. ועיין גם בשו"ת שלו ח"ב סי' רס"ח הנ"ל, בריב"ש, רשב"ש ומהר"מ אלשקר הנ"ל.
ובחי' הרמב"ן ט' רע"א (ובחי' הרשב"א שם משמו) הנ"ל: ופי' רגיעה חילוק רגעים לא תמכור ברגעי ולא אמכור ברגעך. והלשון הזה מצוי בין הגאונים בספר השטרו' לרב הברצלוני ז"ל. וכ"ה לפנינו בס' השטרות עמ' 89: והוא דאמר עליה בתוספתא ורשאין הנחתומין לעשות רגיעה ביניהם וכו'. ושם בעמ' 90: אי נמי כל הנחתומין והצבעין, או כל בעלי האומנויות ההוא, הושוו בו והתנו ביניהן בין בקנין בין שלא בקנין התנאי שלהם קיים, ועל כגון זה אמור בתוספתא ורשאין הנחתומין לעשות רגיעה ביניהם. וזהו נוסח שטר רגיעה יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברורה שאמרו לנו פלוני ופלוני הנחתומים שבמקום פלוני וכו', ועבידנא רגיעה ביננא, דכל אחד ואחד מיננא אית ליה יומא בשוקא יום פלוני לפלוני וכו', ולית רשותא לכל חד מיננא למיעבד ביומא דחבריה מידי עיבידתא מאומנותא דילנא, ומאן דעביד ביה אית עליה כך וכך קנס וכו'. ולשון רגיעה מלשון רגעים ורגע. וכנראה שע"פ דבריו ניסח הר"מ בפי"ד מה' מכירה ה"י. ובמ"מ שם הביא את פירושו של הר"י ברצלוני, וכתב: ולי נראה פירושה מלשון מרגוע, שהוא ענין מנוחה לומר היה אתה נח יום פלוני ואני יום פלוני, ומ"מ הכל עולה לדבר אחד.
וברור שהכל הוא על דרך הדרש. ושמא יש כאן קיצור מן המלה ἐργασία, דבור טכני רישמי, התאחדות (guild), והכוונה שאף נחתומין, שעסקם בצרכי נפש, רשאין הן לעשות (= ליעשות) רגיעה בינם לבין עצמם, ולהתנות תנאים, כמו בכל התאחדות. וצ"ע במוצא המלה.
89-90. רשאין החמרין לומר כל מי שתמות חמורו נעמיד לו חמור אחר וכו'. חי' הרשב"א ט' א', שו"ת שלו ח"ב הנ"ל. ועיין במיוחסות סי' ס"ה הנ"ל, שו"ת מהרי"ק סי' פ"א, קנ"ט ע"א הנ"ל. והראשונים הביאו ברייתא זו ושלאחריה אגב הרישא, אבל עצם הברייתא היא גם בבבלי ב"ק קט"ז ב'. ובכי"ע כאן: כל מי שתמות את חמורו וכו'. ואין כאן שיבוש, עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 1265.
90. מתה בבוסיא אין צריכין וכו'. וכ"ה (בבוסיא) גם בכי"ע. ובד: בכוסיא וכו' דלא בכוסיא, וכ"ה (בכוסיא) גם בחי' הרשב"א הנ"ל ובבבלי הנ"ל בהוצאות שלנו. אבל בכי"י הבבלי שם ובראשונים: בבוסיא, וכן נכון, עיין תוספות ערוך השלם, עמ' 92, ערך בסיא, ומ"ש לעיל פ"ה ה"י והי"א.
91-92. ואם אמ' תנו לי ואני לוקח לעצמי, אין שומעין לו, אלא לוקחין ונותנין לו. וכ"ה גם בבבלי בכי"י, וכן היתה גירסת רש"י, אלא שלפנינו הוגה ע"פ חכמת שלמה, ועיין מ"ש ביש"ש שם סי' מ"ג. ועיין בהמשך הבבלי שם ובר"מ פי"ב מה' גזילה ואבידה הי"ג. ועיין חו"מ סי' ער"ב סעיף ט"ז ובש"ך שם ס"ק ז'.