65-66. כופין בני חצר זה את זה לעשות לחי וקורה למבוי. וכ"ה ("בני חצר") גם בד ובכי"ע. אבל ברי"ף, ר"י מיגש,45לפי ס' הנר לר"ז אגמאתי, 173 ע"א. ראב"ד46בכתוב שם ב"הסגלה" חי"ד, עמ' 42. ושטמ"ק ב"ב ד' ב', יד רמה, או"ז, פיס' רי"ד הנ"ל, שו"ת מהר"מ בר ברוך, הוצ' מק"נ סי' תתס"ה,47והובא בשו"ת מהר"י מינץ סי' ז'. עמ' 320, רא"ש הנ"ל, טור חו"מ סי' קס"ג, שו"ת מהר"ח או"ז סי' קנ"ג, מאירי ד' ב', סוף עמ' 22, שם ז' ב', עמ' 49: כופין בני מבוי זה את זה, וכ"ה בר"מ פ"ה מה' שכנים הי"ב. וכ"ה בירושלמי ב"ב פ"א ה"ז, י"ג ע"א, ועירובין פ"ז הי"א, כ"ד ע"ד. ועיין גם בבבלי עירובין פ' סע"א. ולעצם העניין עיין בשו"ת מהר"ח או"ז ומהר"מ בר ברוך הנ"ל.
ובנ"י ב"ב פ"א סי' תרי"ח הנ"ל (בד' קושטא): כופין בני העיר זה את זה וכו'.
66-67. כופין בני בקעה זה את זה לעשות ביניהן חריץ ובן חריץ. רי"ף, ראב"ד, יד רמה, ס' הנר (לר"ז אגמאתי 173 ע"א), או"ז, פיסקי רי"ד, מהר"ח או"ז הנ"ל, עליות דר' יונה ב"ב ד' ב', עמ' כ"ג, חי' הרשב"א שם (י"ט ע"א מן הספר), מאירי (בשם הראב"ד), עמ' 22, ושם עמ' 49, רמב"ן ד' ב', ד"ה מתני', ומלחמות שם, רא"ש ונ"י הנ"ל, ופסקה הר"מ בפ"ו מה' שכנים ה"ב.
ובחי' הראב"ד שבשטמ"ק הנ"ל הביא ברייתא זו והתקשה בה מאד, ושאל אם הדין הוא שיכול לכופו לעשות ביניהן חריץ ובן חריץ למה להם ההיקף שבחוץ (עיי"ש בבבלי ד' ב'), והרי ברייתא זו נשנית גבי הלכתא דדינא שאינן תלויות במנהג,48כלומר, אם נהגו לגדור בבקעה, או שלא נהגו. דומיא דכפייה בלחי וקורה, או בקניית ס"ת, עיי"ש שנדחק מאד.
והנה הגירסא "ביניהן" היא בכל נוסחאות התוספתא ובכל הראשונים הנ"ל,49חוץ משנים שנביא להלן. ומתוך המשא והמתן שם נראה שפירשו בין שדה של אחד לחבירו. ובמאירי הנ"ל, עמ' 22 (בשם הראב"ד): כופין בני בקעה זה את זה לעשות חריץ ובן חריץ, ר"ל בינו לבינו. וקשה להניח שחסרה לפניו המלה "ביניהן" שישנה בכל הנוסחאות, ואף בנוסח הראב"ד, אלא שפירשו כאן "ביניהן" בינו לבין חבירו, ואף שגם להלן שם, עמ' 49, העתיק בלי המלה "ביניהן".
ובחי' הרמב"ן ובחי' הרשב"א תירצו שאין חריץ ובן חריץ מועילים אלא לגבי חיה, ובמקום שיש גדר אין צורך בהן, ומה שאמרו במשנת ב"ב ספ"ז: מקום הגדר, חריץ ובן חריץ (ועיין בבבלי שם ק"ז סע"ב ואילך), הוא במקום שנהגו לגדור בבקעה.
ובס' הנר לר"ז אגמאתי, 173 ע"א: כופין בני בקעה זה את זה לעשות ביניהן חריץ ובן חריץ וכו', ר' יוסף הלוי ז"ל וכו' כופין בני בקעה לעשות להן חריץ ובן חריץ, פיר' כדי שלא תקפוץ החיה ותכנס לבקעה, כי ההיא דתנן (משנתנו הנ"ל) ומקבל עליו מקום גדר, חריץ ובן חריץ. ומדבריו מוכח שפירש שהכוונה היא שכופין בני בקעה לעשות להן גדר מסביב לבקעה, "כדי שלא תקפוץ החיה ותכנס לבקעה". וכן בעליות דרבינו יונה ד' ב', עמ' כ"ג: ואע"פ שאין השותפין כופין זה את זה לגדור, לא בין זה לזה ולא בינם לבין רשה"ר, אבל כופין זה את זה לעשות חריץ ובן חריץ סביבות הבקעה לשמור את הבקעה מן החיות, דתניא בתוספ' כופין בני בקעה זה את זה לעשות ביניהם חריץ ובן חריץ, פי' ביניהם בשותפות, ולעשות חריץ ובן חריץ כופין זה את זה, ולא לעשות גדר. וכן במאירי, עמ' 23, הנ"ל: ולא עוד אלא שלדעתי חריץ ובן חריץ לא בין אדם לחברו הוא, אלא חריץ לשפת כל הבקעה, בין כל הבקעה לבין רשות הרבים.