36-37. אין חולקין את האכולים עד שיהא בה כדי שיעור לזה וכדי שיעור לזה. בד: את האבולים ובכי"ע: את איבולים. ובס' האגור לר"ש ג'מע (בס' היובל לכבוד גרץ), עמ' 17: אבולס. אד"ו בתוס' ב"מ פי' אין חולקין את האבולוס עד שיהא בה כדי שיעור לזה וכדי שיעור לזה. ופירש מהרי"ן הנ"ל שהכוונה לבגד עבה abolla, άβόλλα [שהיו חיילים ופילוסופים לובשים אותו]. והוא משער שם שע"פ התוספתא הוסיפו במשנתנו ב"ב ספ"א: "ולא את הטלית" שהיא חסרה בשני כי"י של הבבלי, והיא אבולוס היא טלית, ברם אין דבריו ז"ל מחוורים. ובח"ד פירש האיבולים בית אבל, ויש כאן פגם משפחה, דוגמת קבר. ובאמת פירוש המלה לא מעלה ולא מוריד.
וכבר הבאנו לעיל בשם מהרי"ן אפשטין שברוב נוסחאות המשניות חסר במשנתנו "זה הכלל כל שיחלק ושמו עליו חולקין, ואם לאו אין חולקין", אבל בכל הראשונים (חוץ מן הריטב"א) לא מצאתי מי שיעמוד על כך.26ולא בחנם תמה במלא"ש למשנתנו למה מחק ר"י אשכנזי את הכלל הנ"ל במשנתנו. ולפי הגירסא שלנו במשנתנו פירש הר"י מיגש י"ג א', וכ"ה כמעט מלה במלה בס' הנר לר"ז אגמאתי, 180 ע"ב, "ולא את הטריקלין וכו', עד שיהא בהן כדי זה ולזה", כשבאין לחלוק אם מגיע לכל אחד מהן ממנו עשר על עשר שנמצא עדיין שמו עליו חולקין, כדתנן בפרק המוכר פירות פ"ו מ"ד (טרקלין עשר על עשר). וכן בעליות דר' יונה (צ"ח סע"ב) כתב על משנתנו הנ"ל: ולעניין זו ששנינו ולא הטרקלין עד שיהא בהן כדי לזה וכדי לזה, זה הכלל כל שאילו יחלק ושמו עליו חולקין, משיעורא דמתני' גמרי' שם טרקלין.
ברם בחי' הריטב"א ב"ב צ"ח ב', מהדורת ר"י מנת, עמ' רצ"ד, כתב:27והביאו בנ"י ב"ב פ"ו סי' תתי"ז. "הא דתנן התם (פ"א מ"ו) שאין חולקין את הטרקלין עד שיהא בו כדי לזה ולזה אין מצריכין בו שיהא בו עשר על עשר כשיעורא דנקיט הכא" וכו'. והוא משום שהריטב"א לא גרס במשנה שם זה הכלל כל שאילו יחלק ושמו עליו וכו', כמו שכתבנו לעיל, וממילא יכול היה לפרש שאם טריקלין יכול להחלק, ויש בו שיעור לכל אחד, אעפ"י שבטל שם טריקלין ממנו חולקין.28מדברי הריטב"א שהובא בנ"י הנ"ל (לעיל הערה 27) כבר היה אפשר ללמוד שהוא לא גרס במשנתנו "זה הכלל כל שאילו יחלק" וכו', כלומר, לפני שפרסם בעל דק"ס את דברי הריטב"א מכ"י.
נמצאנו למדים שלפי רוב נוסחאות המשנה שחסר בהן הכלל הנ"ל, חולקין את הטריקלין וחבריו אם יש בהן כדי שיעור, אעפ"י שבטל השם הראשון שעליהן, כשיטת הריטב"א, אבל התוספתא כאן חולקת במפורש, והיא כשיטת שאר כל הראשונים שגרסו במשנה זה הכלל וכו', שאין חולקין את הטריקלין אם בטל שמו הראשון. והתוספתא מוסיפה על משנתנו את האבולים שדינו כטריקלין, ואם יש בו שיעור לזה ולזה, כלומר, שיעור שלא בטל שמו מעליו, כמפורש ברישא חולקין, ואם לאו אין חולקין. ואעפ"י שלא נתברר בדיוק מה הוא האבולין, הרי גם לא נתברר מהו המורן שנשנה יחד עם טריקלין במשנתנו, ולא מהו מרגנין (או בורדנין) שנשנה יחד עם שאר הבניינים, בתוספתא אהלות פי"ח הי"ב, או מהו קנטינר להלן ב"ב פ"ו הכ"ד (ומקבילות). וקרוב לוודאי שהוא שם של בניין מפואר בדומה לטרקלין וקנטינר.
37. אמ' אחד מהן לחבירו טול את הפחות ותן לי שיעור, שומעין לו. וכ"ה בד. ובכי"ע: טול אתה הפחות תן לי שיעורי שומעין לו. והוא בוודאי שיבוש. ובבבלי ב"ב י"ג ב' גורס: טול אתה שיעור, ואני פחות וכו', וכן הגיהו המפרשים אף כאן. ונראה שהגירסא שלפנינו נכונה אלא שנשמטה שם אות אחת, וצ"ל: אמר אחד לחבירו [א]טול את הפחות, ותן לו שיעור שומעין לו, והכוונה שהיה שם איבולין בגודל שני איבולין חסר משהו, והסכים האחד שיתנו לו את הפחות משהו וחבירו יקח את השני שיש בו שעור, ולא בטל שם איבולין ממנו, שומעין לו.
38. רבן שמעון בן גמליאל או' אין שומעין לו, מפני כבוד אבותיו. בבבלי הנ"ל לא הובא טעמו של רשב"ג, ושם דברו על ההלכה של גוד, או אגוד, והעלאה בדמים,29"גוד, או אגוד" לא נזכר לא בתוספתא ולא בירושלמי, עיין מ"ש בגנזי קויפמן ח"א (בודפשט תש"ו), עמ' 61. והסיקו שם שלרשב"ג יכול לומר שונא מתנות יחיה, עיי"ש. אבל בתוספתא מפורש הטעם, ולרשב"ג משום כבוד אבותיו אין חולקין את האבולין של משנתנו עד שלא יבטל השם מירושתו של כל אחד מן הבנים. וכשם שראו פגם בדבר המסויים שרכש האב בגזילה,30עיין בבלי ב"מ ס"ב א', ב"ק צ"ד ב'. כן ראו כבוד האב ברכוש שהניח, שנקרא על שמו, והרי במשנתנו שם שנו יחד עם טריקלין גם מרחץ, ומפורש במשנתנו ע"ז ספ"א שנקרא על שמו.31וכן היה רגיל מאד בזמן העתיק לקרוא את המרחץ בשם בעליו, עיין במשנת ע"ז ספ"א, הוצ' Elmslie, עמ' 17, שציין למ"ע Hermes ח"ט, עמ' 417 ואילך (ושם מציין תשעה עשר מרחצאות שנקראו על שם בעליהם).
ולפ"ז אין דינו של רשב"ג אלא ביורשין, ועיין בשו"ע חו"מ סי' קע"א סעיף ו' ואילך ובנו"כ שם בעיקר הדינים.
38-39. ושאר כל הדברים ששם הראשון קרוי עליהן, הרשות בידו. כלומר, דוקא באיבולין (ושמא גם בטריקלין) מצריך רשב"ג שהשם הראשון יהא קרוי על שני החלקים, אבל בשאר הדברים אם אחד מסכים לקבל הפחות והשני את החלק בשם הראשון, הרשות בידו. והוא נגד הטעם שנתנו בבבלי לרשב"ג משום שונא מתנות יחיה.