8-9. אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה ואחד שכר כלים עובר משום שמות הללו. בבבלי קי"א ב': אין לי אלא שכר אדם, מנין לרבות בהמה וכלים, ת"ל בארצך, כל שבארצך. וכולן עוברין בכל השמות הללו. ועיין במשנתנו פ"ט מי"ב ובספרי כי תצא פי' רע"ח, עמ' 296, ובכולם לא נזכרו אלא אדם בהמה וכלים. ובירושלמי כאן פ"ט הי"ג, י"ב רע"ב: בארצך לרבות הבהמה והעבדים. ובתו"כ קדושים פרשה ב' פ"ג ה"ט, פ"ח ע"ד: אין לי אלא שכר האדם שכר הבהמה והכלים מנין, שכר הקרקעות (וכ"ה במה"ג שם, עמ' תקמ"ו) מנין, ת"ל לא תלין פעולת שכיר. וכבר תמהו על הרמ"ה (בטור חו"מ סי' של"ט) שפסק דבשכר קרקע אינו עובר, ועיין בחו"מ סי' של"ט סעיף א' ובבאור הגר"א שם ס"ק א'. ועיין בס' יראים השלם סי' קכ"ו, נ"ב ע"א, ובמאירי קי"א א', עמ' 415, שהביאו את התו"כ להלכה. ועיין בפתחי תשובה חו"מ ריש סי' של"ט. ועיין בעין זוכר להחיד"א מערכת שי"ן סי' כ"ה.
9-11. ר' יוסי בר' יהודה או' שכר אדם עובר משום שמות הללו, שכר בהמה ושכר כלים עובר משום בעל תעשק, [גר ותושב עובר משום בל תעשוק] ומשום ביומו תתן שכרו. המוסגר במרובעים נשמט בכי"ו ע"י הדומות, והשלמתי ע"פ כי"ע וד. ובד: גר תושב, והנכון בכי"ע, עיין מ"ש בתס"ר כאן, עמ' 128. ובירושלמי יבמות פ"ח ה"א, ח' ע"ד: גר תושב הרי בלא תעשה דברי ר' יוסי ביר' יודה. ולעיל שם: מאן תנא בלא יעשוק ר' יוסי ביר' יודה. ובבבלי קי"א ב': ר' יוסי בר' יהודה אומר גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו, ואין בו משום לא תלין, בהמה וכלים אין בהן אלא משום בל תעשוק בלבד, ועיין להלן בבבלי שם. ועיין בספרי סוף פיסקא רע"ח, עמ' 296 הנ"ל. ובמשנתנו פ"ט מי"ב: גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו, ואין בו משום לא תלין וכו'. ובירושלמי שם, י"ב ע"ב: כתיב לא תעשוק את רעך. פרט לגר תושב.