6-8. הכובש שכר שכיר עובר משום חמשה לוין. משום בל תעשק, ובל תגזול, ובל תלין, ולא תבא עליו השמש. בד ובכי"ע: ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש. וכן מעתיק בחי' הרשב"א (לפי שטמ"ק) קי"א א', וכ"ה בבבלי קי"א א' בכי"י (עיין דק"ס, עמ' 328, הערה צ') ובספרי כי תצא פי' רע"ח, עמ' 295, ברוב הנוסחאות (עיין בשנו"ס שם), וכ"ה בסוף מדרש מניין. ולפנינו בבבלי הנ"ל (וכ"ה בכמה נוסחאות): עובר בה' שמות הללו ובעשה, וכן היה לפני רש"י. ופירש"י שהתנא מנה שני לא תעשוק (כלומר, לא תעשוק את רעך, ולא תעשוק שכר עני ואביון), ויש כאן חמשה לאוין. ופירשו בבבלי שם שאעפ"י שיש לאוין ששייכין ליום בלבד, ויש ששייכין ללילה, מכל מקום שם שכירות אחד.
אבל בשני כי"י של ספרי הנ"ל הגירסא היא: משום ארבעה לאוין, וברור שלא מנו שם פעמיים לא תעשוק, וגם לא נזכר שם "עשה אחד" (חוץ מגליון בכ"י אחד), אעפ"י שמנו שם גם ביומו תתן שכרו, ולא כללו אותו בכלל הלאוין. ובחי' הרשב"א הנ"ל הביא את התוספתא לראייה לפירש"י שהרי כאן מפורש חמשה לאוין, שלא כמו בבבלי שלפני רש"י שגרסו "שמות", וגם עשה בכלל, כפירוש הראב"ד (בשטמ"ק), שה' שמות שבבבלי כולל גם את העשה, והוא לא גרס בבבלי "ועשה אחד". אבל בספרי הנ"ל בשני כי"י משובחים גורס: עובר משום ארבעה לאוים וכולל שם גם "ביומו תתן שכרו", ומכאן נראה ברור כפירוש הראב"ד.2ועיין בחכמת שלמה למהרש"ל קי"א א' שהעיר על הסמ"ג ]לאווין קפ"א, ד"ו ש"ז, ס"א ע"ד[. והוא לשון הר"מ בפי"א מה' שכירות ה"ב, כדרכו. ובאמת אפשר לומר שלאוים לאו דווקא אלא "שמות", ומצות עשה בכלל, וכ"ה גם לעיל סוטה פ"ה הי"א, עמ' 180: עובר משם חמשה לאוין, משם בל תקום וכו', ואהבת לרעך כמוך, וחי אחיך עמך. וכ"ה באבות דר"ן פכ"ו, הוצ' שכטר, מ"ב רע"א. ועיין מ"ש לעיל שם, עמ' 662 ואילך.
Loading...
10:3
1
Loading...