50-51. הנותן עירבון לחבירו על הבית וכו'. הכל הוא מדברי רשב"ג, והוא חוזר לרישא, ומדברים בשלא התחייבו בקנסות, אלא שהלוקח הבטיח שיפרע מיד בעד כל השדה, ועכשיו רוצה אחד מהם לחזור מכל המקח, וכעין שאמרו בבבלי (ע"ז ב') שהמוכר עייל ונפיק אזוזי, הדין הוא כלהלן. ועיין בריטב"א בשטמ"ק שם, ד"ה בזמן.
51. כל המשנה, וכל החוזר בו ידו על התחתונה. כלומר, משנתנו כאן פ"ו מ"ב. ובבבלי שם ע"ז ב' מביא את הברייתא שלנו לפרש את משנתנו הנ"ל.
חזר בו המוכר וכו'. כלומר, שאמר שהוא מבטל את כל המקח, ואינו רוצה לתת לו גם את החלק ששלם בעדו.
51-52. יד הלוקח על העליונה, רצה ליטול רביע בקרקע נוטל, רביע במעות נוטל. הלשון היא באשגרה מלעיל גיטין פ"ג (כי"ע פ"ה) ה"י ומקבילות, עיין לעיל שם, עמ' 258 ובמסה"ת שם. ושמא צ"ל כאן ולהלן בסמוך: ערב' (= ערבונו) וכו'. ובבבלי ע"ז ב' הנ"ל: רצה אומר תן לי מעותי, או תן לי קרקע כנגד מעותי.
52-53. והשאר גובה מן העידית. וכ"ה בד. ובכי"ע חסר כל זה (כנראה בט"ס, עיין להלן, שורה 53). ובבבלי הנ"ל: מהיכן מגביהו, מן העדית. ואף לפנינו פירושו שאינו קונה את כל השדה, ואם רוצה הלוקח לקבל את מעותיו כנגד השאר שקנה ואין לו כסף למוכר, או שהמוכר רוצה לתת לו מעות דווקא, גובה מן העידית, כדין ניזק, עיין רש"י ע"ז ב', ד"ה סתם מאן, ועיין בחי' הרמב"ן, בחי' הריטב"א הוצ' האלפרין, קע"ב ע"א, בחי' הר"ן ובשטמ"ק שם, ועיי"ש מש"ש בשם הראב"ד. ועיין במאירי עמ' 299.
53. חזר בו לוקח וכו'. וכ"ה בכי"ע, ואצל צוקרמנדל נשמטה כאן שורה.
54. רביע במעות נותן. המלה "נותן" חסרה בכי"ו בטעות, וישנה בד ובכי"ע. ועיין מ"ש לעיל בסמוך, שורה 51–52, ד"ה יד הלוקח.
והשאר גובה מן הזיבורית. וכ"ה בד ובכי"ע. ואף כאן הפירוש שלא קנה את כל השדה, ואם המוכר אינו רוצה להחזיר לו מעותיו, נותן לו קרקע כנגד מעותיו מזיבורית. ועיין בבלי שם (ע"ז ב'), בתוספות, ד"ה לא יהא, ברא"ש שם פ"ו סי' ז', ובנ"י במקומו סי' קי"ב, ד"ה או תן לי קרקע. ועיין בביאור הגר"א חו"מ סי' ק"צ ס"ק ט"ו.
ובבבלי הנ"ל מסיים כאן: רשב"ג אומר מלמדין אותן שלא יחזרו, כיצד, כותב לו אני פלוני בן פלוני מכרתי שדה פלונית לפלוני באלף זוז ונתן לי מהם מאתים זוז, והריני נושה בו ח' מאה זוז, קנה, ומחזיר לו את השאר, אפי' לאחר כמה שנים. והיו לפניהם שתי ברייתות והקשו ממנה על הרישא כאן. אבל בתוספתא נראה שכולה ברייתא אחת, והיא הסיפא של הברייתא הראשונה בבבלי, והיא הסיפא של הרישא לעיל. ועיין בראשונים שהאריכו בסוגייא זו, בשטמ"ק במקומו ובבעל המאור ובמלחמות שם.