11. היכן שורי שגנבת, ואמ' לו טועה מצאתיו וטבחתיו. וכאן הוא באמת מודה בעיקר, שהוא חייב לשלם בעד השור, אלא שמכחיש שהוא גנב אותו, ואינו קיים כבר, ולא אמר להם לבעלים הילך דמיו מיד. עיין בבלי ק"ו ב'.
12. מאיליו בא אצלי וטבחתיו וכו'. כלומר, ולא נעלתי בפניו וטבחתיו מיד. עיין רש"י ב"מ נ"ו ב' ד"ה גגו. ועיין בתוספות כאן ס"ה א', ד"ה אין לי, ובהגהות הרש"ש שם, ואף כאן הוא מודה בקרן אלא שמכחיש בגניבה, והתובע טוען שחייב לו כפל. ובבבלי כאן ק"ו ב' הנ"ל: אחר פרתי רץ, מאליו בא אצלי.
12-13. היה עומד בשוק וטבחתיו. כלומר וטבחתיו רבוץ,6עיין ירושלמי פ"ז ה"ה, ו' ע"א, שבועות ספ"ח. ולא עשיתי בו קניין של גניבה, ואינני אלא מזיק שחייב לשלם. וכסיגנון זה לעיל פ"ז שורה 92–93, ולעיל בסמוך שורה 3–4, עיין מש"ש. ועיין בבבלי כאן ע"ט ב' ובשטמ"ק שם.
13-14. משלם תשלומי ארבעה וחמשה. ואעפ"י שהוא מודה בקרן חייב בתשלומי כפל וארבעה וחמשה, שהרי בשעה שטען טבחתיו היה קיים, וברשות בעלים היה, ויוקרא ושבחא דממילא היו של בעלים, עיין באו"ש פ"ח מה' שבועות ה"ח.
14. הודה בין משבאו עדים וכו'. כנראה שזו היא אשגרה מלמטה, כמו ששערו המפרשים.