7-8. היכן שורי שגנבת, אמ' לו אתה מכרתו לי וכו'. כעין ברייתא זו בבבלי ק"ה ב', ושם כרוכות הרישא והסיפא ביחד, ולא נזכרו שם עדים כלל, אלא שאם נשבע והודה פטור מקרבן שבועה וחומש, מפני שהוא מודה בעיקר. והוא הדין שאם באו עדים אח"כ שגנב יהא פטור (אעפ"י שלא הודה), שהרי הודה בעיקר. ומפרש הבבלי שהנתבע אמר לו אתה מכרתו לי, אבל לא נתתי לך דמיו, שקיל שורך וזיל, ועיי"ש שנדחקו לפרש גם את המתנה, ואת מכירת אביו ואת מתנת האב, עיי"ש.
ברם הברייתא שלנו בתוספתא מתפרשת כפשוטה, וברישא אינו מודה בעיקר כלל, ואף כשהוא אומר אביך מכרו לי, אביך נתנו לי במתנה, הוא טוען שמכרו לפני שמת ולא נפל לו בירושה, כמשנת ב"ב פ"ג מ"ג (בנוסחאות שלפנינו), ואינו מודה כלל שהוא חייב. ופשיטא שהוא כגנב רגיל, וחייב בכפל ותשלומי ד' וה', ועיין בח"ד.
9-10. הודה, עד שלא באו עדים וכו'. ודינו כמו כל גנב שפטור מקנס אם הודה עד שלא באו עדים.