58. למעלה מהן הגונב את בן חורין וכו'. בכי"ע: בן אחרים (כחכמים במשנת סנהדרין רפי"א). ובמכילתא הנ"ל: נפש בני אדם, והנכון כלפנינו, שהרי גונב עבד פטור ממיתה, עיין להלן רפ"ח. ובכ"י מדרש חכמים הנ"ל: השביעי. מכלן32עיין לעיל, הערה 13. הגונב את בן חורין שנידון בנפשו וכו'. ומלשון מדרש חכמים מוכח שמנה גונב פטר חמור בפני עצמו, ויצא לו שבעה גנבים, והן: גונב דעת, גונב איסורי הנייה, גונב עבדים וקרקעות, גונב את הבהמה חיה ועופות וכו', גונב פטר חמור, גונב שור ושה וטבחו או מכרו, גונב בן חורין. וכן פירש בברורי המדות למכילתא, עיין בהערות הרח"ש הורוביץ במקומו. וכבר הבאנו לעיל שבפירוש אלפביטין הנ"ל33לעיל הערה 1. חסרה הבבא של גונב פטר חמור, והוא מנה את שבעת הגנבים כמו שמנה במדרש חכמים, ובמקום "גונב פטר חמור" הוסיף בסוף: למעלה מהן, הגונב כלי שרת שהקנאין פוגעין בו.34משנת סנהדרין ספ"ט. אלא שהדברים תמוהין, שמנו שם קנאין פוגעין למעלה מן הגונב נפש, שחייב חנק בבית דין. אבל באמת מתוך הפיוט "אאריא מתילי" הנ"ל, ומתוך הפירוש אלפביטין (עמ' 246) יוצא ברור שמנו שם תחילה גונב כלי שרת ואח"כ גונב נפש. ובפירוש אלפביטין שם, סוף עמ' 242: "הרי שבעה מעלות שלגנבין חלוקין זה מזה, וכולן מפורשין לפנינו, וזה הפירוש עיקר ונכון, ועתה חוזר לפרשם על סדר המשנה". ומתוך שינוי הסדר בין המנויים בהבאה מן התוספתא לבין הסדר בפירוש הנ"ל משמע שיש לפנינו הוספה35כנראה, כדי למלא את המניין של שבעת הגנבים. ובאמת היה לו לפייטן מקור אחר שנאבד ממנו, ומפרשו של הפייטן שהביא את התוספתא הוסיף (ע"פ הפיוט) שלא במקומו. בתוך הפירוש. ובמנחת בכורים אף הוא לא מנה גונב פטר חמור, ודעתו נוטה למנות את המתגנב מאחר חבירו ושונה את פרקו לגנב השביעי.
ולעניין גוזל בן חורין (אם חייב עליו מיתה) נחלקו הראשונים בכך, עיין מ"ש הגרי"פ פערלא בפירושו למניין המצוות לרב סעדיה ל"ת צ"א, קכ"ז ע"ד.
59. ר' שמעון או' הרי הוא אומ' חולק עם גנב וכו'. מכילתא, עמ' 295, הנ"ל. ובפירוש אלפביטין הנ"ל, עמ' 245, בשם התוספתא. וכל הברייתא בילקוט שמעוני משלי רמז תתקס"ב בשם תוספתא דמרובה.36קרא את פרק התוספתא בשם פרק המשנה, כרגיל אצל הראשונים, עיין לעיל כתובות פ"ד, עמ' 246, הערה 84, פ"ה, עמ' 265, הערה 27, ועוד בכ"מ. ובילקוט המכירי שם, עמ' פ"ז, הביא את הברייתא בשם המכילתא. ובסוף הוסיף: ובתוספתא כיוצא בזה.
שונא נפשו וגו'. בכי"ע: שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד. ועיין מ"ש להלן בפירוש "אלה ישמע".
59-60. משלו משל למה הדבר דומה לאחד וכו'. המשל לקוח מן ההוה, וכן אמרו בוי"ר פ"ו, ב', על פסוק זה (אחרי שהביאו משל מנוהג המלכות): הרי מן המלכות. ומן המעשה מנין ? ראובן גנב לשמעון וכו', עיי"ש בהוצ' ר"מ מרגליות, עמ' ק"ל.
61. אמ' לו, ר', טול חלקך וכו'. המלה ר' חסרה בשאר הנוסחאות ובמקבילה, והיא, כנראה, לקוחה מן ההויי, מן ה"הומור" של הגנבים.
62-63. שבועה שאיני יודע מה אתה סח וכו'. וכע"ז גם במכילתא הנ"ל. ופירשו "אלה ישמע ולא יגיד" כמקובל בהלכה בשבועת העדות. ועיין רש"י ופי' המאירי ועוד למשלי כ"ט, כ"ד. אבל בוי"ר הנ"ל: אמר לו אל תפרסמני, ואנן מפלגינן. למחר הדין נכנס לבית הכנסת שמע קול מכריז ואמ' והוא עד או ראה או ידע, מה יעשה, ישתוק, והלא כבר נתנה תורה אפופסין וכו'. ופירשו בנידון שלנו שהוא שומע קריאת הפסוק, או ששומע קריאת החזן (עיין בשנו"ס בהוצ' מרגליות) שהוא מכריז את הפסוק ואומר שכל מי שיודע לו עדות יבוא ויגיד (עיין במשנת שבועות פ"ד מ"י), ושותק נושא את עונו, עיין בתוספות כאן נ"ו א', ד"ה פשיטא.
63. על זה נאמ' חולק עם גנב וכו'. בילקוט משלי הנ"ל מוסיף כאן: כשהגונב נתפס שותפו מתחייב עמו ונוטלים נפשו, והיא הוספת בעל הילקוט עצמו, כנראה, ע"פ התנחומא הוצ' בובר ויקרא סי' י"ד והכוונה לדיני המלכות. ועיין שו"ת הריב"ש סי' רס"ו ומ"ש להלן ספ"י, סד"ה עשה ולהלן שם, ד"ה אם היה.
64. אבל המתגנב מאחר חבר וכו'. בשאר הנוסחאות ובמכילתא הנ"ל: מאחר חברו. וכ"ה גם בפירוש אלפביטין הנ"ל, עמ' 247, ועיין מה שהביא לעיל שם בשם "ודרשינן באגדה". וכל הברייתא בשם תוספתא דמרובה (עיין מ"ש לעיל, הערה 36) בילקוט משלי רמז תתקל"ט, בפי' ר"י נחמיאש למשלי ו', ל"א, בס' חצי מנשה (לר"מ גרוסברג), עמ' 54, בשם תוספתא ב"ק ומכילתא.
והולך ושונה. וכ"ה בד. ובכי"ע: הולך ושונה. ובמכילתא הנ"ל: אבל המתגנב מאחר חבירו והלך (וכ"ה גם בחצי מנשה הנ"ל) לשנות בדברי תורה וכו'. ולפי גירסא זו אפשר לפרש שגנב דעת חבירו (שאמר לו שהולך ללוות אותו, וכדומה) ועזב אותו והלך לשנות את פרקו (של עצמו) בבית המדרש. וכן ברש"י משלי ו', ל"ה: ורבותינו דרשו לא יבוזו לגנב זה המתגנב מאחר חבירו והולך לבית המדרש ועוסק בתורה, ונמצא ישלם שבעתים, סופו שמתמנה דיין ומורה הוראות, שאין שבעתים אלא תורה, שנאמר מזוקק שבעתים. ובמשנת ר' יעקב להגר"י שור, עמ' 38, סי' ל"ט פירש שהכוונה כאן לחבר שמלמד בשכר,37כגון ששכר בטלה שלו הוא גדול, וגובה מכל תלמיד מקצת הפסדו. ובא אחד והתגנב אחריו ושנה בחנם, וכן במתגנב לבית המדרש בלי לשלם שכר לשומר (עיין בבלי יומא ל"ה ב'), אעפ"י שנקרא גנב, אל תבוז לו. ולפי פירושו יובנו יותר דברי הראשונים שלהלן, אעפ"י שפירושו במקורות הנ"ל הוא דחוק.
ובמרדכי38והעיר עליו שלמה בובר במדרש משלי פ"ו, הערה כ"ז. ב"מ פ"ג סי' רצ"ג: ות"ח מותר לקרות בו, ומותר להעתיק ממנו, ואפילו לכתחלה שלא ברשות וכו', ושמא הטעם משום דאיתא במדרש משלי על הדי' קרא לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב, שאין לבזות מי שגונב ד"ת ומעתיקן. מס' המקצועות. ועיין בס' המקצועות הוצ' ר"ש אסף סי' נ"ט, עמ' נ"ב, ובהערות שם. ועיין בשו"ת הרי"ף סי' קל"ג ובהערות הגרז"ו לייטר שם. ועיין מ"ש לעיל בסמוך, ועמנואל מרומי (מחברת ח', קרוב לסופה) כותב לר' אהרן שרגז עליו, על שגזל את ספרי הקדמונים שבידו, העתיקם והחזירם: ואתה אחי בזית לגנבתנו ונפשך לנו תלעב, השכחת לא יבוזו לגנב כי יגנב למלא נפשו כי ירעב וכו'. ובפס"ז משפטים כ"ב, עמ' 158: אבל ישראל שגנב דברי תורה זכה לעצמו, ועליו אמר שלמה לא יבוזו וכו', אוגר דברי תורה ברבים, שנאמר בה מזוקק שבעתיים. את כל הון ביתו יתן וכו'.