26-27. נפל לפניו מקול הכרייא חייב, לאחריו מקול הכרייא פטור. כ"ה בד, בכי"ע, במשנתנו פ"ה מ"ו ובמקבילות (ובכי"ו השמטה ע"י הדומות). ובבבלי נ"ב סע"ב: אמר רב לפניו ממש, לאחריו ממש (ופירש"י: לפניו ממש, על פניו נפל, ומת מן ההבל). וזה וזה בבור. רב לטעמיה וכו'. ושמואל אמר בבור בין לפניו בין מלאחריו חייב וכו', אלא היכי דמי לאחריו מקול הכרייה דפטור, כגון דנתקל בבור, ונפל לאחורי הבור חוץ לבור. ועיין במחלוקת שמואל ור' יוחנן בירושלמי פ"ה ה"ט, ה' ע"א. ועיין מ"ש להלן בסמוך.
27. בבור ובשיח בין מלפניו בין מלאחריו חייב. וכן במכילתא משפטים סוף פי"א, עמ' 289: ונפל שמה בדרך הילוכו. מכאן אמרו נפל לפניו מקול הכריה חייב, לאחריו מקול הכריה פטור, אבל בבור בין לפניו ובין לאחריו חייב. ולכאורה נראה מפורש שבמשנתנו מדברים שנפל מלאחריו חוץ לבור. וכבר הקשו מברייתא זו לרב בבבלי נ"ג א'. ורבה תירץ שם: במתהפך (כלומר, בבור) דנפל אאפיה, ואתהפך ונפל אגביה. וכן נראה מלשון המכילתא הנ"ל שפוטרת בנפל לאחריו מקול הכרייה משום שאין זה דרך הילוכו, אם הרתיע מקול הכרייה ונפל לבור שלאחוריו. אבל אם נפל כדרך הילוכו לבור ונתהפך בבור עצמו ונפל לאחוריו חייב, שכן הוא דרך הילוכו. וכן הפירוש גם בתוספתא כאן.
ובמכילתא דרשב"י כ"א, ל"ג, עמ' 185: ונפל שמה שור או חמור. פרט לשור שהרתיע מקול הבירה (= הברה) ונפל לבור שלפניו חייב ושלאחריו (כלומר, שהיה מאחורי הבור ונפל לבור שלאחוריו) פטור. וכן במדרש הגדול שם, עמ' תפ"ט: ונפל שמה, עד שיפול דרך נפילה, פרט לשור שהרתיע מקול הכרייה וחזר לאחוריו ונפל. וכנראה שכן הפירוש גם בירושלמי פ"ה ה"ט, ה' ע"א: אמר רבי ינאי לתוכו בין שלפניו בין שלאחריו פטור. חוצה לו לפניו פטור לאחריו חייב. וקרוב לוודאי שצדקו המפרשים שהפכו את הגירסא וצ"ל: בין שלאחריו חייב. חוצה לו לפניו חייב לאחריו פטור. ופירושו שאם נתהפך בבור עצמו, שנפל דרך הילוכו, ונתגלגל שמה חייב אפילו אם נחבט ופניו למעלה, אבל אם השור הוא חוץ לבור, נפל לפניו חייב, ואם היה אחורי הבור ומקול הכרייה נפל מאחוריו פטור.