1. שור תם שהזיק, עד שלא עמד בדין וכו'. בבלי ל"ג ב' (בשינויים קטנים).
שחטו וכו'. ופירשו בבבלי שם, שהניזק גובה מבשרו, אבל המזיק פטור מפחת שחיטה, עיי"ש.
2. מה שעמד בדין וכו'. בד, בכי"ע ובבבלי הנ"ל: משעמד בדין וכו'. והיא היא, עיין מ"ש ר"ח ילון בפרקי לשון, עמ' 102 ואילך, ומ"ש במבוא לירושלמי כפשוטו, עמ' כ"ג, ולעיל נדרים עמ' 499, הערה 36.
הקדישו בעליו, אין מוקדש וכו'. בבלי הנ"ל. ועיין ירושלמי כאן רפ"ד, ד' ע"א, בנתיבות ירושלים שם ובפי' ר"י לוי במקומו, עמ' 102, ובהערתו, עמ' 103.
3. שחטו ומכרו ונתנו במתנה לא עשה ולא כלום וכו'. בירושלמי גיטין רפ"ה, מ"ו ע"ג: תני ר' חייה נזק וחצי נזק נגבין מן המשועבדין, ניחא נזק. חצי נזק, לא מגופו הוא משלם. אמר ר' יוסי תיפתר בשור תם שהזיק והלך הבעל ומכרו, כבר נשתעבד גופו לבעל הנזק.1ועיין מ"ש לעיל כתובות, עמ' 210, ד"ה נזק. ובבבלי הנ"ל: מכרו אינו מכור וכו', שחטו ונתנו במתנה לא עשה ולא כלום, קדמו בעלי חובות והגביהו בין חב עד שלא הזיק בין הזיק עד שלא חב לא עשו ולא כלום, לפי שאין משתלם אלא מגופו. ועיין פירוש הברייתא בבבלי להלן שם, ולעיל שם ל"ג סע"א ואילך.