6-7. שור של גוי שהזיק של ישראל אחד חבירו, אע"פ שקבלו עליהם לדון בדיני ישראל וכו'. בד: שור של גוי שהזיק שור של אחר חברו וכו'. ואף כאן הלשון מגומגמת. ובכי"ע: שהזיק שור של גוי אחר חבירו וכו'. וכן בפסקי רי"ד, עמ' כ"ט: תוספתא שור של גוי שהזיק שור גוי אחר חברו וכו'. וכע"ז גרס גם הריא"ז, עמ' נ"ו. ועיין להלן מ"ש בשם הירושלמי. ועיין מכילתא משפטים פי"ב, עמ' 290, ומ"ש על "אחר" לעיל שבת ריש עמ' 294.
7. שאין תם ומועד בנזקי הגוי. וכ"ה בד ובכי"ע. אבל בפיסקי הרי"ד והריא"ז: שאין תם ומועד בנכסי הגוי. ובירושלמי פ"ד ה"ג, ד' ע"ב: אמר רבי לא [לא] על הדא איתאמרת אלא בהדא דתני ר' חייה2כלומר, מאמר ר' אבהו לעיל שם: "ר' אבהו בשם ר' יוחנן אמר כדיניהן" לא נאמר על משנתנו (פ"ד מ"ג), אלא על הברייתא של ר' חייא, עיין מ"ש להלן בפנים. שור של גוי שנגח שור של גוי אחר חבירו, אף על פי שקיבל עליו לדון כדיני ישר', בין תם בין מועד משלם נזק שלם, על הדא אתאמרת ר' אבהו בשם ר' יוחנן כדיניהן. ובמכילתא ריש משפטים, עמ' 246: ר' אלעזר בן עזריה או' הרי הגוים שדנו כדיני ישראל, שומע אני יהו דיניהם קיימים, תלמוד לומר ואלה המשפטים, אתה דן את שלהם, והם אינן דנין את שלך. ובספרי דברים פיס' ט"ז, עמ' 27: רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו צריך, אם בא לדון בדיני ישראל היה דן בדיני ישראל, בדיני אומות היה דן בדיני אומות. ולפנינו אף רשב"ג מודה שהגוי משלם נזק שלם בין תם בין מועד בין בדינינו ובין בדיניהם. ועיין ר"מ פ"ח מה' נזקי ממון ה"ה, בהשגות ובמגדל עוז שם. אבל הפירוש הפשוט בירושלמי הוא שר' אבהו בתחילה מפרש את משנתנו למה משלם הגוי כשנגח שורו לשל ישראל נזק שלם בין תם ובין מועד, משום שלפי דיני הגויים אף התם משלם נזק שלם. ור' לא שטען שר' אבהו אמר את טעמו על התוספתא כאן, משום שבשור של גוי שנגח שור של ישראל אין אנו זקוקים לטעם זה, שהרי הכתוב מיעטו בפירוש מ"רעהו", ורק בשור של גוי שנגח שור של גוי אנו נזקקים לטעם של "כדיניהן".