1
39. ישעיה איש טיריאה היה נוהג בחסידות, ונוטל את הכל. חסיד זה כובס היה, והיה מדקדק שלא יחשדו בו הבריות שנוטל חוטין מן הבגדים שניתנו לו לכביסה (כמפורש בירושלמי בסוף פירקין), והיה מחזיר אבידות לגויים כדי לקדש שם שמים (ירושלמי ב"מ ה"ה, ח' ע"ג), אפילו הוא, לא היה חושש ונוטל את הכל, בשחור ע"ג לבן. והסיגנון הוא כמו שאמרו במשנת חגיגה ספ"ב: יוסי בן יועזר היה חסיד שבכהונה, והיה מטפחתו מדרס לקודש, ואין שום יסוד להגהתו של בעל שערי תורת א"י בתוספתא, עיי"ש, עמ' 482.
2
40. עתיד להשוותו, אפי' טפח מותר, משויהו לארכו וכו'. בבלי הנ"ל. ושם הקשו: והתניא איפכא. ותירצו: הא בגלימא, הא בהמיוני (בחגורות). וכנראה, שאין כאן אלא היתר להשוותו, אבל אינן שלו אלא כשהן פחות מג' אצבעות, כמפורש במשנתנו.