Tosafot Yom Tov on Pirkei Avot 4:8

אל תהי דן יחידי. פירש הר"ב אע"פ שיחיד מומחה יכול לדון כדפירש בריש פ"ג דסנהדרין [*ומה שכתב הר"ב אבל קבלוהו וכו' דן יחידי אפי' מדרך חסידות ולא ידעתי טעמו דהא מ"מ מוטב שיחתך הדין ברבים ועוד שאם הם ג' לא ידע המתחייב מי שחייבו שעל כל אחד יחשוב שמא חבריו רבו עליו ומפני זה פירש [בליקוטי] מהרי"ל דמש"ה אמר שמואל [בריש סנהדרין] שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקראו ב"ד חצוף כלומר שמחציפים פניהם ולא אכפת להו אף שהמתחייב לא יוכל לחשוב על שום אחד מהם שזיכהו אבל לשון הטור ח"מ ריש סי' י' כי ברוב משא ומתן ירד לעומקו ע"כ וסתם משא ומתן לא עם עצמו אלא עם זולתו ואין נראה לחלק לענין זה בין הדיוטות למומחה]. DO NOT JUDGE A CASE ALONE. Rav writes that this even applies to a single expert judge, who is authorized to judge cases alone, as Rav writes in Sanhedrin 3:1. [*Rav also writes: but if the litigants accepted him as a judge, even one who wishes to act piously can judge the case alone. I don’t see the logic here, for even in this case it is better to work the ruling out with others. Additionally, when there are three judges the litigant who is ordered to pay doesn’t know which of the judges decided against him; in considering each judge individually, he can always assume that this judge ruled in his favor but was overruled by the other two. Maharil uses this in the Likutim to explain Shmuel's saying¹⁵⁵Sanhedrin 3a. that although the ruling of a court that convenes with only two judges is valid, the court is called a “brazen court”: they are brazen and do not care that the litigant they order to pay will know that neither of them ruled in his favor.
Indeed, Tur writes at the beginning of Choshen Mishpat 10 that “through much back-and-forth, the judge will penetrate to the depth of the case.” The word “back-and-forth” usually means discussion with another person, not internal back-and-forth, and it does not seem reasonable to distinguish between expert and non-expert judges in this respect.