Tosafot Yom Tov on Pirkei Avot 4:12

יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך. ובמד"ש בשם הר"ר מנחם לבית מאיר דגרסינן ככבוד חבירך. וכ"כ הר"ם אלמושנינו בשם רש"י ז"ל דגרסינן כשל חבירך. ושהיא הגרסא הנכונה. ובדרך חיים הסכים לגרסת הספרים דאין ידוע כבוד חברו אם חביב עליו ואיך יתלה בו הכבוד ועיין פ"ב משנה י': THE HONOR OF YOUR STUDENT SHOULD BE AS DEAR TO YOU AS YOUR OWN. Midrash Shmuel writes in the name of Meiri that the text is “as dear to you as your colleague’s.” R. Moshe Almosnino likewise writes that Rashi has “as your colleague’s” and that this is the correct version. Maharal in Derech Chaim agrees with our editions because for any given person it is unclear how dear a colleague’s honor is, so it should not be used for comparison. Cf. my comments on 2:10.

וכבוד חבירך כמורא רבך. כדאמרינן בסוף פ' אלו מציאות (בבא מציעא דף ל"ג) ת"ח שבבבל עומדים זה מפני זה ומקרעים זה על זה ומספידים זה על זה ופירש"י כדין תלמיד לרבו לפי שיושבים יחד בבית המדרש ומקשין. ומפרקין זה לזה ולמדים זה מזה מדרש שמואל בשם הרי"א ז"ל. עוד שם בשם המפרשים ולא שמשוה אותם לגמרי שא"כ הכל שוה. אלא לענין החבוב הוא דמשוה אותם. כלומר שיהא חביב עליו כפי שהוא בטבע אוהב וחביב בעיניו לכבד או לירא מי שהוא במדרגה גדולה ממנו. ומלת חביב נמשכת לכולם: AND THE HONOR OF YOUR COLLEAGUE AS THE FEAR OF YOUR MASTER. As the Talmud says in Bava Metzia 33a: the Torah scholars in Babylon stand for one another, rend their garments in mourning for one another, and deliver eulogies for one another. Rashi ad loc. explains: as a student must do for his master; for they sit together in the study hall, raise difficulties and resolve them together, and learn from one another—Midrash Shmuel in the name of Abarbanel. He also writes in the name of the commentators that the mishna does not mean to totally equate the two things, for then any distinction would be erased; it equates them only in that the two things should be equally beloved. That is, honoring a colleague should be as dear to him as it is naturally beloved and dear to him to honor or fear someone at a greater level than he is. If so, the word “dear” applies to the entire mishna.¹⁶⁷I.e., when the mishna says “and the honor your colleague as the fear of your master” it means “and the honor of your colleague [should be as dear to you] as the fear of your master.”

וכבוד חבירך כמורא רבך. פירש הר"ב דאמר ליה אהרן למשה בי אדוני וכו' וקרי ליה אדוני. והכי איתא בס"פ כ"ו מאבות דר"ן וכן העתיק רש"י סוף פרשת בשלח. והא דלא נקט קרא דקדים אל יחר אף אדוני שבפרשת כי תשא. דהתם אפשר למדחי דקרי ליה אדוני כי ירא מפני האף והחמה. אבל בי אדוני לא אמר בשביל עצמו אלא בשביל אחותו. ולמה ליה למקרייה אדון אלא ש"מ דכבוד חבירו כמורא רבו. ומ"ש הר"ב ואחיו גדול ממנו בשנים הוה. והכי איתא התם כלומר ואע"פ שמשה רבו היה הנה גם לאהרן יתר שאת שהוא אחיו הגדול ודרשינן בפרק הנושא (כתובות דף ק"ג). ואת אמך לרבות אחיך הגדול. ולפיכך מן הדין שקולים היו. ונדונים כחברים. ואפ"ה קרי ליה אדוני. ונ"ל דכל זה הוא דרך דרש ואסמכתא בעלמא ומשנת חסידים היא. ומש"ה אבעיא לן בפ"ק דקדושין [דף ל"ג] בנו והוא רבו מי יעמוד מפני מי ולא אפשיטא. והו"ל למפשטה ממתני' דהכא. וכ"ש להרמב"ם שפוסק בפ"ו מהלכות ממרים שאין האב עומד בפני הבן שהוא רבו. ותקשה מתני' דהכא שמחייב את הגדול לקיים כבוד ומורא באחיו הקטן והוא רבו. ואפשר דשאני כבוד אב דבהדיא כתיב משא"כ כבוד אח גדול דמרבויא אתיא. וה"נ קרי ליה הרמב"ם מד"ס בסוף פרק הנזכר. וע"פ דרכו דכל דאתיא מדרשא מד"ס קרי ליה. וכמו שכתבתי בריש מסכת עירובין: AND THE HONOR OF YOUR COLLEAGUE AS THE FEAR OF YOUR MASTER. Rav: for Aaron said to Moses, “I beg you, my lord” (Numbers 12:11). He was older than Moses, and yet called him “my lord”. So also in Avot deRabbi Natan 27. Rashi also quotes this at the end of parsahat Beshalach. These sources do not use the earlier verse “let my lord not be angry” from parashat Ki Tisa (Exodus 32:22) as one could deflect the proof by saying that perhaps Aaron called Moses “my lord” at that point because he was afraid of his wrath. But when he said “I beg you, my lord” he was speaking not for himself but on account of his sister, at which point there was no reason to call Moses “lord”; it is clear, then, that the honor of a colleague should be as the fear of the master.
As for what Rav writes about Aaron being older, which is also mentioned in Avot deRabbi Natan, the intent is that even though Moses was his master Aaron had the point of being his older brother, and the Talmud says in Ketubot 103a that “[honor your father] and your mother” (Exodus 20:11) means to include an older brother. Moses and Aaron then come out equal in terms of honor and would have the status of colleagues with regards to one another, and yet Aaron calls Moses “my lord”.
And it seems that all of this is merely drash and asmachta¹⁶⁸Meaning, these laws are not actually a straightforward interpretation of the verses; they are a pious behavior for which a hint has been found in the verses. and a teaching for the pious. As such, the Talmud asks in Kiddushin 33b whether a person whose son is his master should stand before the son or vice versa and does not bring any conclusive proof one way or another; if our mishna were saying a full-fledged halacha the Talmud should have quoted it as proof.¹⁶⁹For even though Aaron was Moses’ older brother, since Moses was his master he treated him as such. Rambam’s ruling in Hilchot Mamrim 6:4 that a father does not stand for his son who is his master would be even more difficult, as it would be a contradiction¹⁷⁰Whereas the Talmud in Kiddushin simply does not quote our mishna, Rambam would be openly contradicting it. to our mishna, which would seem to obligate the older brother to honor and fear the younger brother who is his master.
It is possible that the obligation to honor one’s father, which is explicit in the verse, differs from the obligation to honor one’s older brother, which is only midrashically read into the verse; indeed, Rambam calls this latter obligation “the words of the Scribes” in that same chapter. This is consistent with his approach in labeling any law that emerges from a midrashic reading of a verse as “the words of the Scribes”, as I have written on Eruvin 1:2.