1
כל המיסך את רגליו. פי' הר"ב כנוי לנקבים גדולים. ומסיים רש"י. ולשון מיסך כמו אילן המיסך על הארץ לפי שהצורך בנקבים גדולים כורע על ברכיו ומכסה גופו את רגליו. וכן בשאול כתיב (שמואל א' כ"ד) ושם מערה ויבא שאול להסך את רגליו:
2
קדוש ידים ורגלים מן הכיור. רש"י. ובגמרא בשלמא רגלים משום ניצוצות. אלא ידים מ"ט. אמר רבי אבא זאת אומרת מצוה לשפשף בידו הנצוצות הנתזין על רגליו שלא יצא בהן חוץ ונראה ככרות שפכה שאין מי רגליו מקלחין אלא שותתין. ויוציא לעז על בניו שאינם שלו: