1
אני קדשתיה נאמן. כתב הר"ב לכנסה. וכתב הר"ן ואע"פ שאין דבר שבערוה פחות משנים [כדילפינן בספ"ו דסוטה וכמ"ש בריש דמכילתין] ועד אחד דמהימן לומר מת בעליך [כדתנן בריש פ"י דיבמות] היינו טעמא משום דאיהי דייקא למנסבא ומתוך חומר שהחמרת עליה בסופה. והכא ליתיה להאי טעמא. התם הוא להוציא מחזקתה אבל זה שמעמידה בחזקתה אלא שאומר שנתקדשת לו נאמן. ועיין לקמן: