אין הולד מתעכב אחר חבירו כלום פי' אשה היולדת תאומים ושניהם נגמרים צורתם או לשבעה או לתשעה חדשים אחרי שיצא האחד אין חבירו מתעכב לצאת אלא יוצא אחריו מיד אך אם האחד נגמרה צורתו לשבעה והאחד לתשעה כדבעינן למימר לקמן והיכא דאין ימים בין זה לזה שיש לתלות בכך אין לתלות השוליא בולד אחר אלא בולד הראשון והאי דאמר ביבמות בההוא ששהתה אחר נסיעת בעלה י"ב חדש וילדה והכשרי ר' את הולד דאימור נשתהה ג' חדשים יתירים במעי אמו הני מילי בדליכא בהדי' ולד אחר דנפק אבל כשהן תאומים ונפק חד מנייהו קים ליה לרב שאין הולד מתעכב אחר יציאת חבירו כלום:
ילדה ואח"כ הפילה אפי' מכאן ועד עשרה ימים אינה חושש לולד אחר פי' אם ילדה בן קיימא ואח"כ הפילה שוליא אפילו מכאן ועד עשרה ימי אין חוששין לולד אחר כדאמרינן שאין הולד מתעכב אחר חבירו כלום אלא ודאי שוליא זו מולד הראשון הוא ולא חיישינן לולד אחר:
הכי אמר רב אין תולין את השוליא אלא בדבר של קיימא פי' בולד ש קיימא אבל שליא הבאה אחר הנפל אין תולין אותה בנפל הראשון אלא אנו חוששין לולד אחר ודלא כ' יהודא דאמר לעיל שכל שלשה ימים הראשונים תולין את השוליא בנפל הראשון ומש"ה חזא ביה שמואל בישות שלא אמר' משמיה דרב נמצא עכשיו דשוליא הבאה אחר הנפל אין תולין אותה בנפל ואפילו תוך שלשה ימים אלא חוששין לולד אחר ואם באה אחר בן קיימא אפילו עד עשרה ימי תולין אותה באותו הולד ואין חוששין לולד אחר ופתרון המורה לא נראה לי: