פיסקא. הנדר מן הענבים כו' בעי רמב"ח או דוקא או שאני טעום דוקא. פי' אלו דוקא בלחוד בלא שאני טועם או דילמא גם שאני טועם דוקא ותרוייהו לישני צריך לאסור היוצא מהן ובתר דפשיט דאלו דוקא ובזה הלשון בלבד נאסר היוצא ולא צריך לשאני טועם חוזר ושואל אם גם שאני טעום בלבד מועיל לאסור היוצא בלא אלו:
ואי ס"ד אלו דוקא בלחוד שאני טעום למה לי. א"ו תרווייהו צריכי. הא קמ"ל דאע"ג דאמר שאני טעום אי אמר אלו מיתסר ואי לא מיתסר ועלולם אלו דוקא אי קשיא אמאי לא תריץ לי' דלהכי תנא שאני טועם לומר לך דאינו אסור אלא ביוצא מהן ולא בחילופיהן וגדוליהן אבל אילו אמר באל שאני טועם הוא אסור גם בחילופיהן וכ"ש ביוצא מהן תשובה יש לומר דין זה הוא שנוי בפירקא דלקמן והכא לא מחלק לא בין בהן וביוצא מהן להכי ל"ש לי' הכי:
אמר רבא ת"ש קונם פירות האלו עלי קונם הן לפי קונם הן על פי אסור בחילופיהן ובגידוליהן הא ביוצא מהן מותר ה"ה דאפילו ביוצא מהן אסור והא עדיפא לי' לאשמעי' דחלופין כגדולין דמי קשיא לי טובא דאדרבא מהכא איכא למיפשט דבחילופין אסור וכ"ש ביוצא מהן אלמא אלו דוקא ת"ש מסיפא שאני אוכל ושאני טועם מותר בחילופיהן ובגדוליהן הא ביוצא מהן אסור לא לעולם אימא לך ביוצא מהן נמי מותר ומאי דנסיב רישא נסיב סיפא הא נמי קשיא לי דסיפא דתני שאני אוכל ושאני טועם לאו מילתא באנפי נפשה היא דתידוק מינה דשאני טועם דוקא אלא ארישא קאי. דאם אמר פירות האלו שאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן והכא משמע פשטה דמתני' ושלה חילוקין הן אם אמר קונם ענבים עלי מותר ביוצא מהן וכ"ש בחילופיהן ובגידוליהן ואם אמר קונם ענבים אלו עלי אסור בחילופיהן ובגידוליהן וכ"ש ביצוצא מהן ואם אמר קונם ענבים אלו שאני טעום אסור ביוצא מהן ומותר בחילופיהן וגידוליהן: