היכי קתני דמי אילימא רפואת נפש בחנם שעושה חסד בעבור נפשו ורפואת ממון בשכר וכגון שנכסי חולה אסורין על המבקר דאי בשנכסי מבקר אסורין על החולה יותר הוא חמור בחנם אבל לא בשכר ליתני הכי מרפאהו בחנם אבל לא בשכר אלא רפואת נפש גופו רפואת ממון בהמתו ובשנכסי רופא אסורין על הולה שאם נכסי החוהל אסורין על הרופא ירפא בין גופו בין בהמתו בחנם שאין הרופא נהנה אלא החולה א"ו כגון שהרופא הדיר את החולה מנכסיו הילכך רפואת נפש דאיכ' סכנב מרפאהו אפי' בחנם וכ"ש בשכר דאדעת' דהכי לא אדרי' שיראה במיתתו ולא יעזור לו ויעבור על לא תעמוד על דם רעך אבל רפואת בהמתו אסורה אפי' בשכר וכ"ש בשכר דאדעת' דהכי לא אדרי' שיראה במיתתו ולא יעזור לו ויעבור על לא תעמוד על דם רעך אבל רפואת בהמתו אסורה אפי' בשכר שהנאה היא לו כשמשתכר בפעולתו כדפרישית לעיל וכ"ש בחנ ם וסתם ופסק התנ א את דבריו שרפואת נפש מותרת ורפואת ממון אסורה בכל טצצדקי בין בחנם בין בשכר ומדסיפא בחוהל מודר רישא נמי בחוהל מודר וכדתריצנא בריש' שנוטלין שכר על הישיבה ולא על העמידה הלכך הישיבה אסורה בכר וכל שכר בחנם:
ורוחץ עמו באמבטי גדולה אבל לא בקטנה פ' דבקטנה איכ' הנאה טובא וחשיב' הנאה אבל אמבטי גדולה היא הנאה כל דהוא ולא חשיב' הנאה:
וישן עמו במטה פי' סתם קאמר בין גדולה בין קטנה בין בימות החמה בין בימות הגשמים דלא חשיב' לי' לת"ק הנאת חימום המטה כ"א הנאה פורת' ואפי' קטנה בימות הגשמים ר' יהוד' אומר בימות החמה אבל לא בימות הגשמים פי' מדלא פליג אלא במטה מכלל דאמבטי מודה לת"ק דגדולה לא חשובה הנאה ואע"ג דלא פירש במתני' באיזה מטה קאמר פי' בברייתא' דלא אסר אלא קטנה בימות הגשמים תנא לא ירחץ עמו באמבטי ולא ישן עמו במטה בין גדולה בין קטנ ה דברי ר"מ פי' האי בין גדוהל בין קטנה אתרווייהו קאי בין אאמטה בין אאמבטי דס"ל לר"מ כל הנאה אסורה לי ואפילו הנאה כל דהוא ומטה גדוהל נמי אפילו בימות החמה אי אפשר שלא יתקרר אדם כמשיב הרוח ונמצ' חבירו מגין עליו ר' יהוד' אומר מטה גדולה בימות הגשמים וקטנה בימות החמה מורתת פי' ואינה אסורה אלא קטנה בימות הגשמים דחשיב' הנאתה נמצאו עכשיו ג' חלוקות במטה ת"ק דמתני' שרי כל מטה אפיל וקטנה בימות הגשמים ור' מאיר אסר כל מטה ואפ'י גדולה בימות החמה ור' יהוד' שרי כולהו לבד מקטנה בימות הגשמים והיא היא מאי דאסר ר' יהוד' במתני' ורוחץ עמו באמבטי גדולה פי' פליג נמי עם ר"מ ושרי באמבטי גדולה דהאי הנאה פורתא ולא אסר אלא אמבטי קטנה כת"ק דמתני':
אר"י בר' חנינא מן התמחוי החוזר לבעל הבית פי' כל המצוה משימם בעל הבית בתמחוי ומחלק לכל האורחין והמותר בתמחוי מחזירן לפנ יו ואע"פ שאסרנו אותו לאכול עמו בתמחוי א' דוק' כששמו התמחוי לפניהן ובעה"ב נותן שם המצות לשניהם ביחד דיש לחוש שמא ירבה בשביל כבוד הנודר ונמצא המודר הנאה בעבורו אבל אחר שחילק מצות כלולן וחזר התמחוי לפנ י בעה"ב רשאין לוכל שם שניהן שכל אחד כשלוקח ואוכל משלו הוא אוכל מה שמזכה לו בעה"ב ואין זה נהנה מזה: