התם תרתי לריעותא ראיתי מקשים מפרק המדיר דתנן התם היו בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראיה שמשנתארסה נולדה בה מומין אלו ונסתחפה שדהו. וקאמרינן טעמא דמייתי ראיה אב הא לא מייתי ראיה בעל מהימן מני רבי יהושע היא דאמר לא מפיה אנו חיים משמע שאם היה לרבן גמליאל דאזיל בתר חזקת הגוף אפילו לא מייתי האב ראי' מהימנא והא איכא תרתי לריעותא חדא חזקה דממונא ועוד דהרי היא בעלת מום לפנינו. ולא קשיא דלרבן גמליאל חזקה דממונא כנגד חזקה דגופה לא חשיבא ליה ובתר חזקה דגופה אזיל. והכא נמי במקוה איכא חזקה דטהרות דאיכא למימר אוקמינהו בחזקתייהו ומ"ש דאיכא חזקה דגופיה דטמא לא חשבי' לה וה"ה הכי נמי התם.
ועל מאי דאמרינן הכא אדרבה העמד מקוה על חזקתו ואימור לא חסר: ראיתי מקשים ממאי דאמרינן בפרק בכל מערבין רבא אמר היינו טעמא דר' יוסי דקסבר העמד טמא על חזקתו ואימור לא טבל אדרבה העמד מקוה על חזקתה ואימור לא חסרה במקוה שלא נמדד. דאלמא במקוה שלא נמדד איירינן והיכי מצינן למימר העמד מקוה על חזקתה. ולא קשיא ולא מידי דלעולם האי דתנן מקוה שנמדד ונמצא חסר במקוה שנמדד מעיקרא משמע דהות ליה חזקה דכשרות ואחר כן נמדד ונמצא חסר. אבל מיהו ברישא דההיא תנן בפ"ב דמקואות בטמא שירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל ואפילו טבל ספק שיש בו ארבעים סאה וספק שאין בו כו' עד ספיקא טמא ובתר הכי קתני מקוה שנמדד ונמצא חסר כו'. ובסיפא קתני במה דברים אמורים בטומאה חמורה אבל בטומאה קלה אכל אוכלין טמאים ושתה משקין טמאין בא ראשו ורובו במים שאובים וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשת לוגין מים שאובים וירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל ואפילו טבל ספק יש בו ארבעים סאה ספק שאין בו כו' עד ספקו טהור ור' יוסי מטמא שר' יוסי אומר כל דבר שהוא בחזקת טומאה לעולם הוא בטומאתו עד שיודע שהוא טהור. ומינה מקשינן התם בעירובין דר' יוסי אדר' יוסי דמטהר גבי עירוב ומתרץ רבא העמד טמא בחזקתו ואימור לא טבל ומקשה אדרבא העמד מקוה על חזקתו ואימור לא חסר ומהדר במקוה שלא נמדד פי' באיזה מקוה פליג ר' יוסי דמטמא במקוה שלא נמדד כגון האי דקתני בסיפא ואפי' טבל ספק שיש בו ארבעים סאה וספק שאין בו שלא היתה לו חזקה דכשרות לא פליג רבי יוסי ומודה דבטומאה דרבנן אזלי' לקולא דאמרינן העמד מקוה על חזקתה כדאמרינן בעירובין דספקא דרבנן לקולא. עוד מקשים ממאי דאמרינן בפ"ק דחולין גבי השוחט בסכין ונמצאת פגומה ודרב חסדא אמר כשרה ואקשינן לה מטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אע"פ שנתעסק באותו המין כל היום כולו לא עלתה לו טבילה עד שיאמר ברי לי שלא הי' בי קודם לכן כו' עד סכין איתרעא בהמה לא איתרעא. והא מקוה דמי לסכין דאיתרע וגברא לא איתרע דדמי לבהמה ואפילו הכי אוקמי' טמא בחזקתו והתם נמי נוקי בהמה בחזקתה. ולא קשיא ולא מידי דלא דמי מקוה לסכין דסכין בדק אותה קודם שחיטה. ובחזקת כשרה הות. אבל המקוה לא מדד בשעה שטבל אליה זמן רב יש שנמדד ועכשיו אחרי שטבל נמצא חסר היו כך יש לומר נחסר מאותה שעה שנמדד ובעת טבילתו חסר היה הלכך לא דמו ספק סכין לספק מקוה:
היה בודק את החביות להיות מפריש עליה תרומה כו'. פי' המורה להיות סמוך עליה בהפרשת תרומותיו כשבא לשתות מאה לוגין טבל' ובמכאן ואילך ספק פירש דהויא תרומה ויחזור ויתרום. קשיא לי בהאי פירושא דכיון דכבר שתה מאי דהוה הוה ואפי' אגלאי מילתא דשתה ענבים אינו חייב להפריש תרומה עליהן אך אם הן בעין. לפיכך אין לפרשה אלא כגון שהיה מוכר חביות של טבל בכל יום לוקחים והיה מתקנין בענין זה ושהיה אומר תרומתן של אלו תהיה באותה החביות וכל החביות של לוקחין עדיין הן בעין. ועיין הפתר מבואר בפ' המוכר פירות בהלכות מרתף של יין:
ואי ס"ד לא פליגי אמאי קפיד כי עביד עובדא במכחישו. פי' אלא ש"מ דאפילו במכחישתו חייש שמואל דלא מהימנינן לה דהאי בעיא לקיומה קידושיה וגם בשאינו מכחישתו יש לומר דפליגי ובתרווייהו שמואל חייש ורב אזיל בתר חזקה דאתתא: