פיסקא הפת והשמן שלהם והשלקות קשיא לי אמאי תני פת בלחוד והא בכלל בישולי גוים הוא ונ"ל שהפת שלהם נאסרה אע"פ שאין בה בישולי גוים כגון שאפאה ישראל להם אפ"ה אסרוה משום חתנות ואין טעם הפת משום בישולי גוים דומיא דשמן שלהם שלא נאסר אלא משם חתנות תדע דהכי הוא דהא פיתן ושמנן מי"ח דבר הן ואילו בישולי גוים לא נמנה בכלל י"ח דבר ש"מ אע"פ שאין בה בישולי גוים שאפאה יראל לגוים אפ"ה אסרוה משום חתנות וכן השמן ובישולי גוים נמי נאסרה משום חתנות ואע"פ שבישל הגוי בכלי ישראל או בכלים חדשים דליכא למיחוש לגיעולי גוים אפ"ה אסורין והאי דאמרי' לקמן גבי פת הילכך האי ריפתא דשגר גוי ואפה ישראל א"נ שגר ישראל ואפה גוי א"נ שגר גוי ואפה גוי ואתי ישראל חתי חתויי בגחלים שפיר דמי דוקא בפת ישראל שנתנה לנחתום גוי לאפותה אבל בפת גוים אע"פ שנחתום של ישראל אסורה היא. ירושלמי ופת לא מתבשילי גוים היא כך אנו אומרים מקום שאין תבשילי ישרא מצוים יהו תבשילי גוים מותרין אלא ביני מקום שאין ישראל מצוי' בדין הוה שתהי פת גוים אסורה ועיממו עלי' והתירוה מפני חיי נפש עיין לקמן בפ' השוכר: