Toratan shel Rishonim, Geonic Responsa

תשובות ושאלות לגאונים ר̇צ̇י̇ אללה ענהם אמן
א. רב יהודאי גאון ז״ל. שאילו מקמיה דרב יהודאי גאון לענין תפילין אמר כך שנו חכמים אמ׳ עולה כל הקורא קרית שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו. ואמר רב חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן הרוצה שיקבל עליו מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא ק״ש ויתפלל וזו היא מלכות שמים שלימה מכלל דהקורא בלא תפילין דמלכותו חסרה היא ועוד שנו חכמים כל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשר בכל יום. ועוד שנו אי זהו עם הארץ ר׳ יהושע אומר כל שאינו מניח תפילין מפני שהוקשה כל התורה כולה לתפילין דכתיב למען תהיה תורת ה׳ בפיך וכל המניח תפילין כאילו כל התורה כולה בפיו ומקבל עליו מלכות שמים שלימה. ועוד אמר מר ביאת הארץ דכתב רחמנא גבי תפילין למה לי דכתיב והיה כי יביאך ה׳ וכתיב בפרשה והיה לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך אמר הקב״ה עשה מצוה זאת שבשבילה תכנס לארץ ובשבילה תזכה לחיי העולם הבא. ואם בן אדם אומ׳ לך תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפיים כך פירשו חכמים בד״א בשעת השמד שגזרו כל המניח תפילין . . . . את מוחו אמרו חכמים כל היודע בעצמו שהוא צדיק גמור כאלישע בעל כנפיים שעשו לו נס בשעת השמד ומסר עצמו למות יניח תפילין ואם לאו אל יביא עצמו לידי סכנה שאם אתה אומר כך ספר תורה גדול ומקודש שיש בו כמה פרשיות והוא שלם ואתה פותח בו וקורא בו וקל וחומר תפילין צריכין גוף נקי שהן שלהן קר׳ שמ׳ שהיא כתובה בתפילין על אחת כמה שצריכה גוף נקי ואסור לקרוא ק״ש ולהוציא אותה בפה אלא אם כן היה גוף נקי מכאן אתה למד שלא שנו חכמים תפילין צריכין גוף נקי אלא בשעת השמד. ועוד שנו חכמים תינוק היודע לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין כדי לחנכו במצוות וכל שכן בן י״ג שחייב במצות תפילין וכל הפושע במצות תפילין דנין אותו בגיהנם י״ב חודש שכך שנו חכמים ז״ל פושעי ישראל בגופן יורדין לגיהנם ונידונין בו י״ב חודש ומאי נינהו פושעי ישראל בגופן אמר ר׳ שב״ג קרקפתא דלא מנח תפילי. ועוד שנו חכמים ליום הדין אם יש תפילין עם עוונות בכף מאזנים בעון שפשע ולא הניח תפילין היא מכרעת ואם היה זהיר במצות תפילין כף של זכיות מכרעת שאין לך גדול בכל מצות עשה שבתורה יותר ממצות תפילין שהוקשה כל התורה כולה לתפילין בין התורה שבכתב בין תורה שבעל פה שכך כתוב למען תהיה תורת ה׳ בפיך. ותפילין כל בר ישראל דקרי ק״ש מיחייב בתפילין לבר מי שעושה מלאכתו ערום בשעת עירום וליתא לדר׳ ינאי דאמר תפילין צריכות גוף נקי כאלישע בעל כנפיים דאמר שלא נתנה תורה למלאכי השרת. דפוס של תפילין אין לו שיעור יש שעושה גבהו שלש אצבעות ויש שמוסיף ופוחת וכך מנהג בישיבה. וקלף של תפילין ורצועותיהם צריכין עיבוד לשמן וצריכות עור בהמה טהורה והלכתא תפלה של יד אין מעכבת של ראש ושל ראש אין מעכבת של יד בין יש לו בין אין לו אין מעכבת זו את זו הילכך מי שאין לו תפילה של ראש יניח של יד וכן מי שאין לו של יד יניח של ראש ויברך על כל אחת מהן שתי ברכות אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין. ואשר קדשנו במצותיו וצונו במצות תפילין. וזמן הנחת תפילין כל זמן שלא שקעה החמה ואפי׳ בין השמשות נמי זמן הנחה הוא דאמרי׳ הלכתא לילה זמן תפילין הלכה ואין מורין כן ומנהג בשתי ישיבות שחולצין לאחר כימי השמים על הארץ של ערבית ותפילה של יד צריכה שתהא בגובה שבזרוע כנגד הלב ותפלה של ראש בגובה של ראש מקום שמוחו של תינוק רופס והמניח תפילין תדיר אפי׳ לארבעים וחמשה שנה אין צריכות בדיקה שכיון שתדיר בהן להניחן אויר שולט בהן ואין מתעפשות מבפנים ואם אין מניחן אלא לפרקים ודאי צריכות בדיקה. וכן שמענו מחכמים וזקנים ששמעו מרבותם שתי פעמים בכל שבע שנים שהן שבוע. והעושה תפלתו עגולה סכנה היא. רצועות שחורות הלכה למשה מסיני דוקא מבחוץ אבל מבפנים אפי׳ ירוקות או לבנות כשרות אבל אדומות לא יעשה מפני גנאי ודבר אחר שדומה לתכשיטי נשים ודבר אחר שמא נראת בראש כצרעת. נרתק זה כיס של תפילין שכל כלי שמניחין בו חפץ נרתק שמו כדאמרינן מוציא חמה מנרתקה. קצוצה תפילין עצמה פיר׳ מעברתא דתפילי או מעבורת דתפילי או מעבורת של תפילין שמכניסין בו את הרצועה בין של ראש בין של יד.

ב. ר׳ יוסף גאון. רצועה של תפילין שנפסקה לתפרה ובמה תופרה הכי אמרי רבנן הרצועה ליכא תפירה בגווה כלל אלא מסלק ומגנזה. תגר שיש בידו פרקים והוא עוסק בהן כל ימיו מהו שיניח תפילין בשעת תפילה ובשעת ק״ש או שמא אין מניח תפילין אלא גברא רבא ומי שאינו גברא רבא מעליא ביתירתא אינו מניח משום דמחזי כיוהרא מפני שכל הקהל כולו אין מניחין. כך ראינו דהכין אמור רבנן כל ישראל חייבין להניח תפילין וכל המניח תפילין מאריך ימים לבד מן חלי מעים דפטור מן התפילין דאמ׳ רבי׳ יהודה חלי מעים דפטור מן התפילין ומתבעי לנטורי נפשיה שלא יפיח בהן אבל כל ישראל חייבין במצות תפילין ובמקום שאין מי יודע לתפור תפילין ולבדקן ויש אצלן ישנות יניח אותן בלא בדיקה הואיל ולא איפשר לדבקן ולא לעשות דאע״ג דמצוה כתקנה לא קא עביד הנחת תפילין מיהא איכא.

ג. רב נטרונאי והלכתא רצועות תפילין צריכות עיבוד לשמן משום יו״ד של תפילין ודל״ת של תפילין דהלכה למשה מסיני הן וצריכות להיות טהורות ושחורות.

ד. מר רב ששינא גאון ותשעה באב גופו מותר להניח תפילין דהא כבר אמרינן אבל מותר להניח תפילין ומה אבל דאבילות חדתא ולבו מריר על מתו חייב להניח תפילין ט׳ באב דאבילות עתיקא הוא ודשנן בה האידנא כמה שני על אחת כמה וכמה שחייב להניח תפילין וכך הלכה למעשה בשתי ישיבות שמניחין תפילין בט׳ באב.

ה. רב משה גאון. והלכתא כל היום כלו זמן הנחת תפילין וכת׳ מימים ימימה ימים ולא לילות ועד בין השמשות יש לו רשות להניח ואחר שקיעת אל יניח דאמר ר׳ אלעזר כל המניח תפילין אחר שקיעת החמה עובר בעשה ור׳ יוחנן אמר עובר בלאו ועד מתי מסלקן ר׳ יעקב אומר עד שתכלה רגל מן השוק. רב חסדא ורבה בר רב הונא מצלו בהו באוריתא וכמותן אנו עושים. והילכתא אסור להניח תפילין בשבתות ובימים טובים דכתיב ושמרת את החוקה הזאת במועדה וגו׳ ואסור להניח תפילין בחולו של מועד וסומא פטור מן התפילין ומן הציצית דכתי׳ וראיתם אותו פרט לסומא והלכתא בית שיש בו תפילין וספרים אסור לשמש את המטה עד שיוציאם או עד שיניחם כלי בתוך כלי. קמטטרא דסיפרי בקמטרא דלאו דסיפרי. אמר רבה בר רב הונא חייב אדם לשמש בתפיליו בכל שעה כדי שלא יסיח דעתו מהן. תנא תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן וכשהוא מניח מניח של ידו ואחר כך של ראש וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואחר כך של יד ועל התפילה של יד מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין ועל התפילה של ראש מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו במצות תפילין.

ו. רב האיי הא דאמרינן ולבני מערבא דמברכי בתר דמסלקי תפיליהו אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמור חוקיו. לא נהיגו רבנן בבבל למעבד הכי ואי ניחא ליה לאינש למעבד הרשות בידו.

תשובות פי לו אזם אלנדרים ואלשבועות ופיפיה הפרות נדרים והתר נדרים ולאוזים של חרם.
ז. רב שר שלום כל ציבורא דמקבלין עליהון מלתא למעבד וגזרין גזירתא בספר תורה בשמתא ובחרמה דלא למעבד ונהגו בה איסורא ובתר הכי מיתחרטין וקא חזן דלא יכלין ציבורא למיקם בה הכין חזינא דודאי יכלין לבטוליה ובטלה מכמה טעמי חדא דאמרי פותחין בחרטה ועוד דלא מתבעי לכון למגזר גזירה על ציבורא מאי דלא יכלין למיקם בה דקא אמרי אין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם רוב הציבור יכולין לעמוד בה הילכך מן הלין טעמי יכלין ציבורא לבטולה להאי גזירתא דגזרו עליהו ולית עליהו עונש בגוה.

ח. ר׳ חנוך וצבור יכולין לבטל נדרים בשבתות ויום טובים בכלל ימים טובים דקתני פותחין בימים טובים ובשבתות ויום הכיפורים לא עדיף משבת וכשמפירין לשעבר ואין מפירין להבא שלא מצינו הפרת נדרים להבא. מאן דנדר נדרא או דמשתבע שבועה מתבעי לקייומי נדריה ושבועתוה. ואי לא יכול לקיומי מאן דנדר או דאשתבע וקא נפיל אונסא בביתיה ואחרט ליה לנדריא קמיהו ושרו ליה נדריה ואמרין ליה בהאי לישנא מופר לך נדריך שרי לך נדרך וצריך לפרוט את הנדר.

ט. רב האיי אעלם אן עקר אל ימין אומא ילזם אל חאלף אל עאקר באסם עלי מאיקתציה אל ערף ואל אסתעמאל בחות חלף ומא כאן מעתקאדא פי אסתעפאלה וכל אמה אן דאך אלעסם ושמלה ופי דאג̇א קול או אולנא בנדרים הַלֵך אחר לשון בני אדם מי שנשבע שלא לדבר עם חבירו מותר לשגר לו פטקא או דברים עם שליח.

יב. רב נטרונאי. ושלשה הדיוטות שאמר׳ חכמים מפירין לא הדיוטות ממש שאין בקיאין בפתחי נדרים כלל אלא מי שמלמדין אותו ולמד כדקאמרי׳ אמר רבינא דמסברי ליה וסבר. וכך אמר מר יהודאי גאון זצ״ל דאנן אין בנו כח ואין אנו יודעין לפתוח פתח לשבועה להתירא דקאמרי׳ אמר רבה בר בר חנא אמר ר׳ יוחנן מאי פתח ליה רבן גמליאל לההוא גברא בההיא שעתא יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא. ועכשיו אין בנו חכמה שיודעין לרפאת וכל שכן שאין אנו משנין מסכתא דנדרים ואין אנו יודעין לעמוד על הלכות מחילת שבועה.

יג. רב ששינא ומלך ושלטון ובעל מכס שמשגר בקהל להחרים בשביל צרכיו וחפציו ואי אפשר שלא להחרים משום אונסא אותו חכם שהחרים אינו כלום ואין לחוש לו אבל שבועה שמשביע מלך או שלטון או בעל מכס אסור להשבע לו. ובר ישראל שהכניס ממון אצל חבירו והלשינו עליו וצוה המלך להחרים על מי שיש אצלו אותו ממון ואותו בר ישראל אינו רוצה לגלות אלא ליורשיו לשלם אותו תבוא עליו ברכה ולית ליה למיחש מההיא שמתא ומתבעי לאחזוקי ליה טיבותא ולברוכי יתיה דקאי בהימנותא דקא מרחם על יורשים וההיא דכתיב ביה עיני בנאמני ארץ וכו׳.

טו. ערב יום הכיפורים יקח תרנגול וישם המכפר ידו על ראש התרנגול ויאמר זה תחת זה זה חלופי זה זה מחול על זה וישים ידו על ראש המתכפר ואומר כל זה שני פעמים. ויקרא ז׳ פעמים יושבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל. כי המרו אמרי אל ועצת עליון נאצו ויכנע בעמל לבם כשלו ואין עוזר. ויצעקו אל ה׳ בצר להם וממצוקותיהם יושיעם. יוציאם מחשך וצלמות ומוסרותיהם ינתק. יודו לה׳ חסדו ונפלאותיו לבני אדם. כי שבר דלתות נחשת ובריחי ברזל גדע אוילים מדרך פשעם ומעוונותיהם יתענו כל אוכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מות. ויצעקו אל ה׳ בצר להם וממצוקותיהם יושיעם. ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם יודו לה׳ חסדו ונפלאותיו לבני אדם ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר. ובכל פעם שיסיים מן יושבי עד כופר ישים ידו על ראש התרנגול ויאמר נפש תחת נפש ומשים ידו על ראש המתכפר ויחזור ויעשה סדר זה שבע פעמים ואחר שיסיים מלקראות כל ז׳ פעמים יסמוך על ראש התרנגול ויאמר זה יוצא למיתה תחת זה ואחר כך ישים ידו על ראשו ואומר תכנס אתה פלו׳ בר פלוני לחיים ולא תמות ויחזור ויאמר על ראש המתכפר תכנס אתה פלו׳ בר פלו׳ לחיים ולא תמות ויחזור ויאמר על ראש התרנגול זה יצא למיתה ויאמר על ראש המתכפר תכנס אתה פלו׳ בר פלו׳ לחיים ולא תמות ואחר שמסיים פעם שלישית ישחוט את התרנגול.

טז. רב נטרונאי. וששאלתם שאנו רגילים ליקח ראשים של כבשים בראש השנה ולאכול ולשחוט כל אחד ואחד התרנגול בערב יום הכיפורים ובמוצאי שבת בבורא מאורי האש אנו מסתכלין באור האבוקה בכפים ובצפרנים ואנו מטילין לתוך הכוס מעט מים ושותה וחוזר ושפכן. וששאלתם לפרש לכם דבר זה וחכמ׳ ורוב אנשי בבל כך רגילין לעשות שבערב ראש השנה לוקחין בשר או ראשים של צאן ומבשלים אותה בטיסני או בדבר של מתוקה ואין מבשלין בישול שיש בו חומץ ואומ׳ נאכל מיני מתוקה ובשר ובישול שמן כדי שתהא כל השנה כולה מתוקה ועריבה ולא יהא בה דבר רע ודבר צרה וביום טוב הראשון של ראש השנה ובערב יום הכיפורים שוחטין תרנגולין כל אחד ואחד שבבית ומחזרין אותן בחייהם על כל אחת ואחת מבני הבית ואומר זה תחת זה זה חילוף זה זה בשביל זה זה מחול על זה יוצא זה למיתה ותכנס אתה פלו׳ בר פלו׳ לחיים ולא תמות ושוחטין אותו ומחלקין אותו לעניים וליתומים ואומר יהא כופר זה כופר שלנו ויהיה עלינו כפרה וחכמים ובעלי בתים עושין כן ויש שעושין אילים וכבשים.

יז. וששאלתם לרבנו האיי גאון ז״ל והא דתנן ר׳ יהודה אומ׳ אני והוא הושיעה נא. אשכחן בפי׳ שכך היו ישראל אומ׳ אני והוא אני ומזבח הושיעה נא היו מבקשין רחמים על המזבח מפני שהוא כפרתן ויש שאומ׳ טעם אחר מה פירוש אני והוא כך שמענו כי כלפי שמים קאמ׳ ותנא דידן הוא והכי הוא קאמרי קמי שמיא לרב׳ ר׳ יהודה אני ואותך הושיעה נא כלו׳ שבזמן שישראל שרויין בצער כאילו שכינה שרויה עמהן ומביאין טעם לדבר אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו כביכול שהוא פדוי עמהן ומדמין אותו לזו שנ׳ למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני.

יח. לרבנו סעדיה גאון ז״ל וששאלתם מי שנטל ספר תחנונים ושל תפלות ונשבע בהן אותה שבועה תהא כשבועת התורה וכיון שמתחרט יש בה או לא. כך ראינו ששבועתו כשבועת ספר תורה מה ספר תורה יש בה שמות של הקב״ה אף ספר של תחנונים ושל תפילות יש בהן מקראות ושמות של הקב״ה ואין לשבועתו הפרה.

יט. לרבנו האיי ז״ל וצבור דמצלו תפלת ערבית וקרו קר׳ שמע קודם צאת הכוכבים ולא יכיל איניש לעכובינהו שבעונות כמה קהלות אקילו בכך ומצלו קודם צאת הכוכבים אי זה מהן עדיף דליצלי איניש בהדי צבורא י״ח ברכות משום ברב עם הדרת מלך ושביק ק״ש וברכות שלפניה ושל אחריה עד צאת הכוכבים או לעכובי עד צאת הכוכבים ומתפלל ביחיד וסמיך גאולה לתפלה כר׳ יוחנן. רבנן דבארץ ישראל הכי עבדי מצלו של ערבית ובתר הכי לזמן קר׳ שמע קרו ולא איכפת להו לסמך גאולה לתפלת ערבית. ואנן חזינן לא למעבד הכי דקר׳ שמ׳ בעונתה טפי עדיף וסימן לדבר צאת הכוכבים והוא דאוריתא וטפי עדיף מלסמוך גאולה לתפלה היכא דלא איפשר. ואי חזי איניש לצלויי ראשונה דבהדי צבור רשות ושניה חובה שפיר דמי.

כ. לרבנו יעקב ז״ל על המאחרים להתפלל עד לאחר סעודתם לקרוא קר׳ שמ׳ עוברים על דברי חכמ׳ כדאיתא בריש ברכות לא יאמר אדם אוכל קימעא וכו׳ וכן המאחרים עד שתחשיך וקורא ומתפלל ואוכל לא יפה עושין שנראין כעושין אותן חול מאחר שעשייתן קדש ומנהג אבות תורה היא והלכה רופסת. וראייות יש לקרא ק״ש ולהתפלל משעת י״א חסר רביע דהינו ז׳ ורביע קודם הלילה דאקרי ערב גבי ק״ש ותפלת ערבית דהלכה כר׳ יהודה ודייקינן הלכתא כוותיה מדרב צלי של שבת בערב שבת ואמוראי ותנאי נמצא מכלל דמההיא שעתא ערב הוא לק״ש ולתפלה ומתני׳ דריש ברכות דיהיב שיעורא מצאת הכוכבים ר׳ אליע׳ היא אי נמי כמאן דאמ׳ עני וכהן חד שיעורא הוא ולית הלכ׳ כותיה אלא קימא לן כר׳ יהודה דהכא דקאי כר׳ מאיר דיהיב שיעורא משעת טבילת הכהנים ור׳ יהוד׳ לא פליג עליה אלא משום בין השמשות דיליה ב׳ חלקים מיל וטבילה קודם לכן דהיינו יתר משעה ורביע אבל אי לאו הכי לאו פליג עליה אלא דקא מהדר לר׳ מאיר והלא דכהנים שבעוד יום היו טובלין ואהדר ליה לר׳ מאיר וכו׳ וקי׳ לן כרב דצלי שבת בערב שבת וכן לחול וכל שכן לכתחלה נמי וקי׳ לן כר׳ יוחנן דאמ׳ בפרקא קמא קורא ק״ש ואחר כך מתפלל מדבר שניהם נלמוד דאע״ג דקאמ׳ דעבד כמר עבד דמשמע דאיעבד האי עבד לכתחלה משמע מדאמ׳ בתרויהו עבד. ופירש רב חננאל בפרק תפלת השחר דכי היכי דרב צלי של שבת בערב שבת ושל מוצאי שבת בשבת כך היו מתפללין גם בחול וריבות קמ״ל דאפי׳ מקדש לחול מחול לקדש היו מקדימין להתפלל וכן נראה וכן מנהג ועל דא אנא סמיך והמשנה נקרא הדיוט ומעניות דעתם עושין תורה כשתי תורות ומחמירין בקלות ומקילין בחמורות. וכר׳ יוחנן קי״לן קורא קריאת שמע ואחר כך תפלה ולא כר׳ יהושע בן לוי תפלות באמצע תקנום דתניא כוותיה דר׳ יוחנן ושעה ורביע או פחות יש לצמצם שלא להקדים יותר משעה ורביע. והאי דפריש בתלמוד ירושלמי מיתו ור״ש ז״ל בריש מכילתא שקורין אותה בבית הכנסת לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה ההיא לפי אותן שמשערין לצאת הכוכבים ואנו על תלמוד שלנו נסמוך שמותר שעה ורביע שעה בין לתפלה בין לקרית שמ׳.

כא. בסדר רב עמרם וששאלתם יחיד המתפלל בינו לבין עצמו בשחרית יכול לומ׳ בורא קדושים עד יחד כולם כאחד עונין באימה ואומרין ביראה או דילמא כיון דקדושה היא יחיד אינה אומרה כל עיקר כך המנהג יחיד המתפלל אם אמ׳ עונין באימה ואומ׳ ביראה צריך לומ׳ קק״ק אבל אין לו רשות לומ׳ קדושה כולן כאחד עונין וכו׳ אלא אומ׳ בורא קדושים וכשיגיע עד שפה ברורה ובנעימה מדלג ואומר לאל ברוך וכו׳.

כב. וששאלתם לומ׳ קידושא דסידרא יכול יחיד לאומרה או לא כך ראינו שאע״פ שפסוקים הם ואינם דומים לקדושה דתפלה כיון שקבעום בתפלה נעשו כקדושה של תפילה ואין לו רשות ליחיד לאומרה אבל אחר תפלתו אם רוצה לומ׳ כקורא בפסוקים הרשות בידו. אמ׳ ר׳ שמואל בר אביומי לא למדו ברכת התורה לאחריה מברכת המזון אלא לרבים משמע היינו כשקורין בספר תורה בבית הכנסת והתם יליף ליה מק״ו מה מזון שהיא חיי שעה לפניה ולאחריה תורה שהיא חיי העולם לא כל שכן. בג׳ במסכת תמיד מעשה באדם אחד ששתה ונתן לתלמידיו ולא שפך מהן ואותו תלמיד איסתניס היה ולא רצה לשתות ומת באותה שעה אמרו לא ישתה אדם מים ויתן לתלמידו אלא אם כן שפך מהן תחלה.

כג. כתב הרב ר׳ משה ן׳ מימון ז״ל דתפלת המוספין אין מתפללין אותה נדבה לפי שאין מתנדבין קרבן מוסף וכן כתב דצבור לא יתפללו תפלת נדבה לפי שאין הצבור מביאין קרבן נדבה. ועוד כתב שיש מן הגאונים שהורו דתפלת נדבה לא יתפלל יחיד בשבתות וימים טובים לפי שאין מקריבין באותן הימים אלא חובת היום בלבד. ורב אל פאסי ז״ל השיב דשרי דנהי דקרבן נדבה אסור באותן הימים משום חילול אבל תפלה מאי חלול איכא כשמתפלל תפלת נדבה.

כד. שאלה למרנא ורבנא האיי גאון זצ״ל. וששאלתם הא דאמ׳ רבא ז׳ אותיות צריכות ג״ג תגין ואלו הן ש̇ע̇ט̇נ̇ז̇ ג̇ץ̇. כל אות שבקר׳ שמ׳ מאלו שבע אותיות צריך זיינין או מקצתן צריכות ומקצתן אינן צריכות ואמרת דאית לכון מזוזות ישנות מימות הראשונים ואין מזיינין אלא על מקצת אלו האותיות ולא על כולן. דע כי כל אלו האותיות צריכות ג״ג זיינין במזוזה אלא מיהו צריך אתה לידע הן ג״ג זיינין ש̇ע̇ט̇נ̇ז̇ ג̇ץ̇ כל ראש מראשי כל אחת מז׳ אותיות הללו כיון שיש עליו שני ראשים וראש אחד יוצא למעלה אפי׳ כמעט הרי אלו ג׳ זיינין אם כך המזוזות שלכם ושל קדמוניכם הרי אלו כהוגן ואם לאו אינן כהוגן.

כה. מי שלא בירך ביום ראשון על ספירת העומר יחזור ויברך כל הימים שלא יפשע במצותו במזיד.

כו. צבור שהתענו ושליח צבור שלהן לא התענה יורידו לפניהם מי שנתענה לפי מי שלא התענה אי איפשר לו לומ׳ עננו.

כז. עשרה שמתפללין וכיון שהגיעו לאל הקדוש הלך אחד מהם יסיימו כל הברכות עד עושה שלום אבל יתגדל ויתקדש אי איפשר לומ׳ אלא בעשרה. למה באים רפויות אותיות ב̇ג̇ד̇ כ̇פ̇ת̇ מפני אותיות יהוא רמז מפני שמי נחת הוא.