עולה מן המדבר. עלויה מן המדבר, סילוקה מן המדבר. כמש"נ במדבר הזה יתמו, תורה מן המדבר, משכן מן המדבר, סנהדרין מן המדבר יבכמש"כ אספה לי שבעים איש מזקני ישראל.
, כהונה ולויה מן המדבר, מלכות מן המדבר, כמש"נ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, נבואה מן המדבר יגכמבואר במכילתא יתרו דבר אתה עמנו ונשמעה, מאותה שעה זכו ישראל להעמיד מהם נביאים.
, וכל מתנות טובות שנתן הקב"ה לישראל ידכמו מן ובאר וענני כבוד, וכן מצות שבת שנקראת מתנה טובה כמבואר בשבת י' ב' אמר הקב"ה מתנה טובה יש לי ושבת שמה.
כולם מן המדבר, הוי – עלויה מן המדבר טוודריש עולה כמו עלויה – מעלתה. וטעם הדרשה הוא משום דאי כפשוטו עולה ממש קשה דלא הו"ל ליחס העליה להמדבר אלא למצרים שהוא המקור הראשון לצאתם לא"י. ומה שאמרו סלוקה מן המדבר דריש הלשון עולה ע"ד הכתוב ועלה מן הארץ שהכונה שיסתלקו ממנה.
.
(מ"ר)
כתימרות עשן. מהו כתמרות עשן, בשעה שהיו ישראל מתנודדין ממסע למסע היה עמוד הענן יורד ועמוד אש צומח ועשן המערכה עולה, וכמין שני זקוקין של אש יוצאין מבין שני בדי הארון ושורפין לפניהם נחשים שרפים ועקרבים ואומות העולם נופלת עליהם אימתה ופחד.
(שם)
כתימרות עשן. דבר אחר כתמרות עשן – באלישבע בת עמינדב איירי, אמרו עליה, שראתה חמש שמחות ביום אחד, ראתה יבמה מלך, אחיה נשיא, בעלה כהן גדול, שני בניה סגני כהונה טזרומז למשה ונחשון ונדב ואביהוא. ומה דלא חשיב גם אלעזר ואיתמר פשוט הוא משום שהם כהנו אחר מות נדב ואביהוא כמבואר בפ' במדבר.
ופנחס בן בנה משוח מלחמה, וכיון שנכנסו בניה להקריב ויצאו שרופין, נהפכה שמחתה לאבל ומיד נעשה כתמרות עשן יזודריש לפי"ז מי זאת שכל כך היה עלויה וגדולתה במדבר ונעשית פתאום כתמרות עשן. ועיקר טעם הדרשה י"ל דמדייק מה דלא כתיב מי זה. ודע כי בסע"ר ס"פ זו ובמדרש משלי בסופו ועוד באיזה אגדות הגי' תחת ה' שמחות – ד', ולא חשיב שם פינחס בן בנה משוח מלחמה, וי"ל בטעם הדבר משנוי הגירסות דלהגירסא ד' שמחות ס"ל דלא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי (זבחים ק"א ב'), וא"כ בעת מקרה דנדב ואביהוא עדיין לא עלה לגדולה.
.
(שם)
מקטרת מור. זה אברהם אבינו, מה המור הזה ראש לכל הבשמים אף אברהם אבינו היה ראש לכל הצדיקים, ומה המור הזה כל מי שלוקטו ידיו מתמררות כך היה אברהם ממרר ומסגף עצמו ביסורים יחהמור הוא מין שרף שמן הנוטף ממין עץ והוא מתדבק בידים כך היה אברהם אבינו מתדבק ומתלוה ליסורים.
, ומה המור הזה אינו מפיח ריחו אלא באור כך לא הודיע אברהם את מעשיו הטובים אלא בכבשן האש יטדרק אז כשנצול מכבשן האש ידעו וראו את זכותו הגדול שזכה ע"י מעשיו הטובים.
.
(שם)
ולבונה. זה אבינו יצחק שנקרב כקומץ לבונה על גבי המזבח כשהקומץ עולה לאשים על כל לבונתה אזכרה לה', וכן יצחק חשוב כאלו עלה כליל לאשים לזכרון לפני ה' תמיד.
.
(שם)
מכל אבקת רוכל. זה אבינו יעקב, דאמר ר' יודן, כל הרוכלות שישראל עושין ומצליחין בעוה"ז הכל בזכות אותו האבק של יעקב אבינו כאר"ל מאותו האבק כשנתאבק איש עמו ויברכהו שם, ושם נתקיימו לו הברכות שברכהו יצחק, כמבואר באגדות ופירש"י שם (פ' וישלח). ויתכן דסמיך עוד על האגדה דחולין צ"א א' עה"פ ויאבק איש עמו מלמד שהעלו אבק עד כסא הכבוד, ועיי"ש לפנינו בתורה תמימה.
, ומה קופת הרוכל יש בה מכל מיני בשמים, כך כהונה מיעקב לויה מיעקב ומלכות מיעקב.
(מ"ר)
מכל אבקת רוכל. ר' יוחנן פתר קרא בקטורת בית אבטינוס כבעיין ביומא ל"ט א' שבית אבטינוס היו מומחים במעשה הקעורת והיו חכמים שולחים אחריהם שיכינו קטורת במקדש, ומעלה בזה הכתוב את גדולת בית המקדש שהשתדלו לפאר את כל עניניו והשיגו גם אומנים מומחים ומצויינים.
, מקטרת מור ולבונה זה אחד מאחד עשר סממנין שהיו נותנין בה.
(שם)
מכל אבקת רוכל. כד דמך ר' אלעזר ב"ר שמעון היה דורו קורא עליו מי זאת עולה וגו' מכל אבקת רוכל, מהו מכל אבקת רוכל, שהיה קרויי תנויי קריבוי ופיוטי כגר"ל בעל מקרא ומשנה, דרשן ופייטן [מליץ] כרוכל הזה שנמצא בסחורתו מכל המינים. והלשון קריבוי בעקרו הונח על שם תפלה, והיא מלשון קרבן, שהמתפלל הוא במקום המקריב, ולכן מבואר בירושלמי פ"ד דברכות זה שעובר לפני התיבה אין אומרים לו בא והתפלל אלא בא וקרב עשה קרבננו, אבל בכאן נראה דמכוין לענין דרשן [בסדר המדרגה אחר בעל מקרא ומשנה], ויתכן דלכן מכוין בשם כזה על שם שהוא מקרב את לבן של ישראל לאביהם שבשמים, וכמ"ש במעלת האגדה שמושכת את לבו של אדם.
.
(שם)