כשושנה בין החוחים. רבי יצחק פתר קרא ברבקה, דכתיב רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי (ר"פ תולדות) אביה רמאי ואנשי מקומה רמאין טזהארמים ידועים הם לרמאים עד היום הזה.
והצדקת הזאת יצאה מביניהם, למה היא דומה, לשושנה בין החוחים יזר"ל כי במקום שמתגדלין חוחים שם האדמה איננה מוכשרת לגדל שושנים, ולכן אם נמצא שושנה גדילה בין חוחים הוא דבר פלא. כך המקום והבית שנולדה ונתגדלה רבקה לא היה מסוגל כלל שתתגדל בצדקתה, ואעפ"כ כך נתגדלה, ולכן היא דומה לשושנה בין החוחים. והנה אע"פ דכלל פסוק זה בשבחן של ישראל איירי, אעפ"כ לא חש לדרשו ברבקה ללמד מזה לשבחן של ישראל, דכמו רבקה לא למדה במעשיה מאנשי מקומה כך לא למדו ישראל אל מעשה הכנענים במקום שהם שם, ורבקה מן האמהות, ומעשה אבות ירשו בנים, ויתבאר לפי"ז מה שהובאה אגדה זו במ"ר פ' אחרי בפסוק כמעשה ארץ מצרים לא תעשו.
.
(שם)
כשושנה בין החוחים. ר' אליעזר פתר קרא בגאולת מצרים, מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים קשה לבעלה ללקטה, כך היתה קשה לפני הקב"ה גאולתן של ישראל ממצרים, לפי שהיתה מדת הדין מקטרגת עליהם שלא יגאלו יחשהיתה טוענת הללו [המצריים] עובדי עבודת כוכבים והללו [ישראל] עובדי עבודת כוכבים, מה נשתנו אלו מאלו, אלו להגאל ואלו להאבד. ואע"פ שהיו בהם גם צדיקים כמו שבט לוי ומשה ואהרן, אעפ"כ היה מקום למדת הדין לקטרג, אחרי כי העולם נדון אחר רובו, וכמ"ש בירושלמי תענית פ"ג ה"ד, מה יעשו גדולי הדור ואין העולם נדון אלא אחר רובו, ועי' בבבלי תענית ל' ב', ועי' מש"כ בפ' הבאה פסוק ח' בדרשה קול דודי אות ק'.
.
(שם)
כשושנה בין החוחים. רבי חנן דצפורי פתר קרא בגמלות חסדים, בנוהג שבעולם עשרה אנשים נכנסין לבית האבל ואין אחד מהם יכול לפתוח פיו לברך ברכת אבלים ובא אחד וברך, וכן לבית המשתה ואין אחד מהם יכול לברך ברכת חתנים ובא אחד ובירך, וכן לביהכנ"ס ואין אחד מהם יכול לעבור לפני התיבה ובא אחד ועבר, למה כל אחד מאלה דומה – כשושנה בין החוחים.
(שם)
כשושנה בין החוחים. רב הונא פתר קרא [בשעבוד] מלכיות, מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים [רוח צפונית יוצא ומטה אותה כלפי דרום והחוח עוקצה, ורוח דרומית יוצא ומטה אותה כלפי צפון והחוח עוקצה] יטלפנינו במ"ר הלשון קטוע ומשובש, והעתקנו כמו שהוא מתוקן במ"ר פ' אחרי פרשה כ"ג.
ואע"פ כן לבה מכוון למעלה כר"ל אינה מנחת עצמה לעמוד בשפולה אלא מתנשאת עצמה לעמוד בקומתה.
, כך ישראל אע"פ שהן נגבין מסים וארנוניות, אע"פ כן לבם מכוון כלפי אביהם שבשמים, שנאמר (תהילים כ״ה:ט״ו) עיני תמיד אל ה' כאסמיך אסוף הפסוק כי הוא יוציא מרשת רגלי, וסוף הפרשה פדה אלהים את ישראל מכל צרותיו. ותכלית הכונה, כי אע"פ שהם מעונים ולחוצים אעפ"כ אין לבם פונה מה', ואין תולים הדבר במקרה אלא כי הכל בהשגחה מאת ה', ולכן לבם מכוין אליו להתפלל אליו לחלצם ולהושיעם. וענין המסים וארנוניות יתכן דמכוין לימים הרעים שהיו ישראל עמוסים תחת משא מסים מיוחדים וקשים למען שלא יגרשום ממקומות מושבותיהם ולא יפקירו חייהם ולא יחרימו רכושם, וע"י זה היו חיים תמיד באימים ופחדים והיו כמטרה לחץ לכל מושל ושר קשה כנודע בדברי הימים ממצב ישראל בימי הבינים, ברוך משנה העתים הקשים ההם.
.
(מ"ר)
כשושנה בין החוחים. ר' איבו פתר קרא בגאולת מחר כבלישנא מעליא וכנוי יפה לגאולה העתידה, ועפ"י מ"ש בפ' חלק (סנהדרין צ"ח א)' ששאל ריב"ל למשיח אימתי אתא מר אמר ליה היום [ומפרש היום אם בקולי תשמעו], וכן הכא הכונה בגאולה הקרובה.
, מה השושנה הזאת כשהיא נתונה בין החוחים וקשה לבעלה ללקטה, מהו עושה, מביא אור ושורף חוצה לה ואח"כ לוקטה כגר"ל דמפני שהחוחים דוקרים את היד לכן שורף אותם סביב השושנה.
, כך צוה ה' ליעקב סביביו צריו, למחר כשיגיע הקץ, הקב"ה מביא אור ושורף חוצה לה, הדא הוא דכתיב (ישעיהו ל״ג:י״ב) והיו עמים משרפות סיד, מה כתיב בהו (פ' האזינו) ה' בדד ינחנו כדאותו לבדו ולא יהיו עוד הצרים ואליליהם מסביב לו.
.
(שם)
כשושנה בין החוחים. מה שושנה זו כששרב יוצא עליה היא כמושה, וכשיצא טל היא מפרחת, כך ישראל כל זמן שצלו של עשו קיים כההיינו מערכת מזלם, ע"ד הלשון סר צלם מעליהם.
נראין כמושין בעוה"ז, וכשעבר הצל מרטיבין והולכין, הדא הוא דכתיב (תשע י"ד) אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה כוומה דכתיב לפי דרשה זו בין החוחים אע"פ דיציאת השרב על השושנה אינה שייכת כלל לחוחים שסביבה, י"ל משום דכשהיא נטועה בין חוחים שאין להם ענפים ועלים אין מה שיגן עליה, ולכן מוצא השרב מקום יותר מוכשר לכמשה וכן הטל להפריחה.
.
(שם)
כשושנה בין החוחים. מה שושנה זו אינה בטלה לעולם אלא על גב ריחה כך ישראל אין בטלין אלא על גב מצות ומעשים טובים כזאם נאבה לפרש הלשון כמו שהוא, יהיה צריך לפרש הכונה כמו שהשושנה בטלה רק אז כשריחה מפיג כך ישראל בטלין רק אז כשהן נעורין ממצות וממע"ט, אמנם אין הלשון מכוון כ"כ לכונה זו, ולכן יותר נכון להגה"ה בהלשון, מה שושנה אינה נטלית אלא ע"ג ריחה כך ישראל אין נטלין אלא ע"ג מצות ומע"ט, כלומר שלא נלקחו מהקב"ה [ע"ד הכתוב ולקחתי אתכם לי לעם] כ"א על דעת שיקיימו את התורה, ור"ל כמו שתכלית השושנה אינה אלא בשביל ריחה כך תכליתן של ישראל הוא בשביל מצות ומע"ט, ויתבאר המשל בין החוחים ע"ש שנבחרו ישראל מכל העמים לקבלת התורה.
.
(שם)
כשושנה בין החוחים. מה שושנה זו אינה אלא לריח כך לא נבראו הצדיקים אלא לגאולתן של ישראל כחהנה זה ודאי דגם בשביל עצמן נבראו הצדיקים, אלא הכונה י"ל עפ"י מ"ש ביומא ל"ח ב' ראה הקב"ה שהצדיקים מועטין עמד ושתלן בכל דור, והיינו כדי שיגינו על כל הדורות, והוא ע"ד הלשון ה' אשר עשה את משה ואת אהרן (ש"א י"ב), והמשל בין החוחים הוא כי לתכלית גידול השושנה מגינים גם על הקוצים.
.
(שם)
כשושנה בין החוחים. מה שושנה זו עולה על שולחן מלכים תחלה וסוף כטר"ל תחלת הסעודה וסוף הסעודה, מפני שהיא עשויה לריח ולתענוג.
כך ישראל הן הן לעוה"ז הן הן לעוה"ב לר"ל שהם קיימים לעולם, והוא ע"ד הכתוב (ישעיהו מ״ח:י״ט) שמעו זאת בית יעקב וגו' לא יכרת ולא ישמד שמו מלפני.
.
(שם)
כשושנה בין החוחים. מה שושנה זו נכרת בין העשבים כך ישראל נכרין בין אומות העולם, שנאמר (ישעיה ס"א) כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'.
(שם)
כשושנה בין החוחים. מה שושנה זו מתוקנת לשבתות ויו"ט לאלהתענג ולברך על הריח ולהשלים ק' ברכות.
כך ישראל מתוקנים לגאולה של מחר לבר"ל לגאולה העתידה שהוא מכונה יום שכולו שבת, וטעם המליצה גאולה של מחר ביארנו לעיל אות כ"ב, יעוי"ש.
.
(מ"ר)
כשושנה בין החוחים. א"ר ברכיה, אמר הקב"ה לישראל, בני כשהייתם במצרים הייתם דומין לשושנה בין החוחים לגרומז למ"ש באגדות שבהיותם במצרים לא שינו את שמם ואת לשונם וגדרו עצמן מזנות.
, עכשיו שאתם נכנסין לארץ כנען היו דומין ג"כ לשושנה בין החוחים, תנו דעתכם שלא תעשו כמעשה אלו ואלו, הדא הוא דכתיב (פ' אחרי) כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו לדפסוק זה כהקדמה לפרשת עריות כתיב, ומפרש טעם הקדמה זו, דכמו שבזכות זה נגאלו ממצרים, לפיכך ישמרו זכות זה בארץ כנען כדי שיהיו קיימים על אדמתם ולא יגלו ממנה וכמו שסיים שם בסוף הפרשה, ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה וגו'.
.
(שם)