משכני וגו'. מהו משכני אחריך נרוצה – אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, על שסלקת שכינתך מתוכנו אחריך נרוצה, שכן כל צרות שבאו עליהן במעשה העגל לא התאבלו, כיון שאמר להם משה (פ' תשא) כי לא אעלה בקרבך, מיד ויתאבלו נהדריש בנקוד מְשָכַני והפעל "משך" כאן הוא פועל עומד כמו וימשך האורב (שופטים כ׳:ל״ז) והכנוי אי אפשר להיות בזה כנוי הפעול כ"א כנוי לגוף שממנו ע"ד בָנַי יְצָאוּנִי (ירמיהו י׳:כ׳) שהוא כמו יצאו ממני, אף הכא מְשָכַנִי משך, הסתלק ממני.
.
(שם)
משכני וגו'. ר' יודן ור' עזריה, ר' יודן אמר, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, על שנהגת עם שכנותי במדת הדין ועמי במדת רחמים אחריך נרוצה, ור' עזריה אומר, אמרה, ממה שנתת לי ביזת מצרים וסיחן ועוג ול"א מלכים אחריך נרוצה נושניהם מפרשים משכני מלשון שכנות, והמ' הוא כמו מן, כלומר מן שכני, מסבת שכני, וכדמפרש כל אחד ע"פ דרכו.
.
(שם)
משכני וגו'. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, ממה שגרית בי שכני הרעים אחריך נרוצה, משל למלך שכעס על מטרונה וגירה בה שכניה הרעים והתחילה לצעוק אדוני המלך הושיעני נא, כך ישראל, הדא הוא דכתיב (שופטים י׳:י״ב) וצידונים ועמלק ומעון לחצו אתכם ותצעקו אלי ואושיעה אתכם מידם נזגם הדורש הזה כהקודמים דורש משכני מלשון שכנות, ומפרש ג"כ משכני מן שכני, מסבת שכני.
.
(שם)
משכני וגו', [אל תקרא משכני אלא מסכינני או ממסכיני], אמרה כנס"י לפני הקב"ה, מסכינני [או ממסכיני] אחריך נרוצה, כהא דאמר ר' אחא, כשצריך יהודאה לחרובא עביד תשובה, וכהא דא"ר עקיבא, יאי מסכנותא לברתא דיעקב כערקא סומקא בקדלא דסוסיא חיורא נחכרצועה סומקא בצואר סוס לבן, ומפרש משכני כמו מסכני [בסמ"ך כי הסמ"ך והשי"ן מתחלפין, מפני שהם ממוצא אחד], מלשון סכנה או מלשון מסכנות, עניות, כמו איש מסכן, וכדמפרש, וזה הוא מפני שהעשירות ורחבת המצב מעברת את האדם על דעת קונו כמש"נ וישמן ישרון ויבעט, ועיין ברכות ל"ב א'. ומה שלא דימה את הנאות מעניות לדבר יקר בפני עצמו כמו זהב וכסף וכדומה, י"ל הכונה משום דבאמת העניות בפ"ע איננה נאוה, אך לולא היא לא היתה התשובה שלמה, ולכן כמו שהערקא סומקא כשהיא בפ"ע איננה נאוה רק כשצמודה לסוסיא חיורא, כך העניות כשהיא צמודה לתשובה נעשית נאוה.
.
(שם)
משכני וגו'. [אל תקרא משכני אלא משכינני], אסרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, ממשכון גדול שנטלת ממני אחריך נרוצה, דא"ר יוחנן, מאי דכתיב (נחמיה א׳:ז׳) חבל חבלנו לך, זה חרבן ראשון וחרבן שני שלא נתמשכנו אלא על ידינו נטמפרש משכני מלשון משכון, ועיין במ"ר ר"פ פקודי השייך לענין זה ולפנינו בתו"ת שם.
.
(מ"ר)
משכני וגו'. משכני, אם למקרא – למקרא, אם למשנה – למשנה, אם לתלמוד – לתלמוד, אם לתוספתא – לתוספתא, ואם לאגדתא – לאגדתא סכפי הנראה מפרש משכני בעניני התורה, כי ישראל ואורייתא וקוב"ה חד הוא [עיין תוס' חגיגה ג' ב' ד"ה מי], ומפרש כי אין כל נ"מ באיזה חלק מחלקי התורה שהאדם עוסק, כי באיזה שהוא עוסק נמשך אחר הקב"ה. והמשך דרשה זאת הוא אל הקודמת שם, רק שם דריש על אודות המסעות (ע"ש) וכאן בעניני תורה, כלומר אל כל מקום שתמשכנו אם למקרא אם למשנה כו' אחריך נרוצה.
.
(שם)
הביאני המלך חדריו. על מי נאמר זה, על ר' עקיבא שנכנס לפרדס בשלום ויצא בשלום סאפרדס הוא כנוי לחכמת הנסתר והפלוסופיא העמוקה והדקה, והרבותא בזה, שיצא בשלום מחקירותיו, שלא נפגע בדעות כוזבות כמו שקרה לאיזו מן החכמים, והכונה הביאני המלך חדריו – בסתרי היכליו, וחדר כנוי למסתרים כמו ויבא חדר בחדר (מלכים א כ׳:ל׳). ובחגיגה ט"ו ב' הובא בזה תחלת הפסוק משכני אחריך נרוצה, וכנראה כיון לסוף הפסוק וכמו כאן במ"ר.
.
(שם)
הביאני המלך חדריו. וכי מניין יבא אליהוא בן ברכאל הבוזי ויגלה לישראל [חדרי רוחות ומטרות] ויחזקאל הנביא חדרי מרכבה אלא הה"ד הביאני המלך חדריו סבכלומר סתרי הטבע וסודות התורה. ויש גירסא אחת במדרש ויגלה לישראל חדרי בהמות ולויתן, כלומר מסתרי טבעי בע"ח, וגירסא זו הביא הרמב"ן בפתיחתו לפירוש התורה, אבל היא קשה מאד, שהרי גלוי ענין זה לא מדברי אליהוא בן ברכאל הם כי אם ממענה ה' לאיוב, ולגירסא שלפנינו הסכים הרד"ל, ומכונת להפסוק באיוב (ל"ז) מן החדר תבא סופה. ועיקר הדרשה ביחוסה לפסוק הביאני המלך חדריו, כונתה, כי הכל למדו מהתורה. ובילקוט הגירסא חדריו – אלו חדרי תורה.
.
(שם)
נגילה ונשמחה בך. הרי אלו שנים מעשרה לשונות של שמחה שנקראו ישראל, גילה, שישה, שמחה, רינה, פצחה, צהלה, עלצה, עליזה, חדוה, תרועה סגר"ל עשרה לשונות אלו נאמרו אצל ישראל בנחמתם בציון וירושלים, וכמו גילי בת ציון, שוש אשיש בה', שמחו את ירושלים, רני ושמחי בת ציון, פצחי רנה וצהלי, צהלי ורוני, עלץ לבי בה', ויעלוז לבי ומשירי אהודנו, ועבדו בני ישראל בחדוה (עזרא ו׳:ט״ז), הריעו לאלהים בקול רנה.
, ויש מוציאין תרועה ומעיילין דיצה סדכמש"כ (איוב מ״א:י״ד) לפניו תדוץ דאבה, שהכונה תשמח את הדאבה והעצבות, ואין חבר למלה זו בכל המקרא. ומה דלא ניחא להדורש הזה לחשב את המלה תרועה הוא משום כי השם תרועה יונח ביותר לעורר רחמים ביום דין ולא לשמחה.
.
(שם)
נגילה ונשמחה בך. אומרים ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, אין לנו חפץ בעולם טוב ממך, הדא הוא, נגילה ונשמחה בך סהעיין מש"כ בדרשה הבאה. ויש להוסיף באור, כי מצייר בזה אהבת ישראל להקב"ה, כי גם אין כונתם באהבתם לה' ובשמירת מצותיו תכלית השכר ותשלום הגמול, אלא מרגשי אהבה טהורה בלבד שאינה תלויה בדבר, וזהו מפני כי אין לו כל טובה יתירה ממנו בעצמו בעולם.
.
(שם)
נגילה ונשמחה בך. רבי אבין פתח, (תהילים קי״ח:כ״ד-כ״ה) זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו, אין אנו יודעין במה לשמוח אם ביום או בהקב"ה, בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך, בך בישועתך, בך בתורתך, בך ביראתך סור"ל כי ביום טוב אפשר לשמוח בתענוגות היום, תענוגים גשמים, וגם בתענוגים רוחנים, בתורה ובמצות, ואמר, כי פסוק זה שלפנינו מגלה על אותו הפ' שעיקר השמחה בתענוגים רוחנים, ותפס אלה הג' דברים, ישועה, תורה ויראה, מפני דמצינו בהם לשון שמחה, נגילה ונשמחה בישועתו (ישעיהו כ״ה:ט׳), פקודי ה' ישרים משמחי לב, עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה. ויתבאר עוד ע"פ מש"כ במק"א לפרש מאמר חז"ל (שבת קי"ח ב') כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, דאין הכונה המענג עצמו את גופו בשבת במאכל ובמשתה, משום דא"כ הול"ל המענג עצמו בשבת, וכעין שאמרו כל האוכל ושותה בתשיעי וכו' (יומא פ"א ב'), וגם התשלומין נחלה בלי מצרים אינה מדה כנגד מדה להמענג עצמו בתענוגים גשמים, כי הלא מי שממלא כרסו שוב לזרא לו כל המעדנים, משא"כ בתענוגים רוחנים הם בלתי גבול וקצב, וזהו המענג את השבת עצמה בתורה ובמצות ובמדות הנפש לכן נותנים לו בשכרו כמדתו, נחלה בלי מצרים, וה"נ הכונה כן שעיקר הגילה והשמחה היא רק בה' שהיא בלתי גבול וערך, וזוהי גם כונת הדרשה הקודמת.
.
(שם)
נגילה ונשמחה בך. א"ר יצחק, בך – בכ"ב אותיות שכתבת לנו בתורה סזכלומר, מהו ענין השמחה בה' – העסק בתורתו ובמצותיו, וכמש"כ באות הקודם, וע"ד רמז דריש בך – כ"ב אותיות התורה, שכל התורה כלולה בהם, וכן הוא בתרגום.
.
(מ"ר)
נזכירה דודיך מיין. מהו מיין – מיינה של תורה, כגון הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג סחכי מטעמי ועניני הלכות כל חג אנו למדים נפלאות וחסדי ה' שעשה עם ישראל, וזהו נזכירה דודיך, אהבתך וידידותך, מסבות המעשים שהראית לנו בכל חג וחג שנדע אותם ע"פ העסק בתורה בעניניהם, דבר בעתו.
.
(שם)
נזכירה דודיך מיין. דבר אחר מיין – מיין של אבות, מי פעל לפניך כאברהם, מי פעל לפניך כיצחק, מי פעל לפניך כיעקב סטוהם נחשבים לעומת כלל ישראל כמו יין לגבי שאר משקין.
.
(שם)
מישרים אהבוך. אמר משה לפני הקב"ה, רבש"ע, הודיעני הלכה ער"ל הלכה ברורה ומוחלטת בכל דיני התורה.
, אמר ליה, אחרי רבים להטות [וכל כך למה עאר"ל למה הניח לו כלל זה שמביא לידי חקירות ודרישות ולא כמו שבקש הוא, הלכה מוחלטת וברורה.
], כדי שתהא התורה נדרשת מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור, ואומר מישרים אהבוך עבהכונה שאמר לו הקב"ה שאי אפשר להודיע הלכה ברורה ומוחלטת, משום דכתיב אחרי רבים להטות והתורה צריכה להיות נדרשת במ"ט פנים לכאן ולכאן, ואם אני מגלה לך פסק ההלכה האחרונה שוב לא תהיה נדרשת בהרבה פנים, וזה גופא שהתורה צריכה להדרש בכמה פנים נרמז בלשון מישרים אהבוך, דמוסב על התורה, דעיקר אהבת התורה הוא לעשות לה מישרים ע"י דעות הנוטים לכאן ולכאן ואח"כ מיישרים אותה ע"פ דעות הרוב ומתוך העסק מגיע אהבה ליוצרה.
.
(ירושלמי סנהדרין פ"ד ה"ב)
מישרים אהבוך. מה ישרים רחומיך ומה תקיפין רחומיך עגיתכן דמדייק דהול"ל מישרים נאהבך בכנוי מדבר בעדו, כמו נזכירה דודיך, ודריש מישרים – מה ישרים ומה תקיפין אלה אשר אהבוך [וישר הוא מלשון יישר, אישור], כלומר, מה חזקה ותקיפה אמונת אוהביך [ישראל] אליך, עד שעומדים בנסיונות ומוסרים נפשם עליך, וכל זה הוא מפני שנזכירה דודיך.
.
(מ"ר)
מישרים אהבוך. א"ר חנין, כתיב (ס"פ וירא) כי יען אשר עשית את הדבר הזה, והא נסיון עשירי היה זה ואתה קורא אותו דבר עדוהול"ל את הדברים.
אלא אלו לא קבל עליו הדבר הזה היה מפסיד ומאבד כל הנסיונות הראשונים, הדא – מישרים אהבוך עהר"ל בדבר זה נתפרסמה תכלית אהבת אברהם להקב"ה. ויתכן דסמיך לדרוש כן על אברהם ע"פ מה שדרשו במה שאמר בלעם תמות נפשי מות ישרים שכיון על האבות [ועיין בע"ז כ"ה א'], ואברהם ראשון להאבות ואהבתו להקב"ה גברה על נסיונותיו.
.
(שם)