לריח שמניך טובים. דרש רב נחמן ברי' דרב חסדא, מאי דכתיב לריח שמניך טובים וגו', למה ת"ח דומה לצלוחית של פלייטון, מגולה ריחה נודף, מכוסה אין ריחה נודף לבוהיינו דכתיב שמן תורק שמך כשמגלין אותה ומריקין שמנה, וכשתלמד תורה אז יצא לך שם. וטעם הדיוק מלשון זה הוא משום דהול"ל שמן תורק ריחך.
, ולא עוד אלא דברים שמכוסים ממנו מתגלין לו, שנאמר על כן עלמות אהבוך, קרי ביה עלומות ולא עוד אלא שמלאך המות אהבו, שנאמר עלמות אהבוך קרי ביה על מות לגעל מות, ר"ל זה הממונה על מות. וענין האהבה י"ל כמ"ש בשבת ל' א' שכל זמן שהיה דוד עוסק בתורה לא שלט בו מלאך המות לטול נשמתו, וזהו האהבה – שמניחו בחיים.
, ולא עוד אלא שנוחל שני עולמות, עוה"ז ועוה"ב שנאמר עלמות קרי ביה עולמות.
(ע"ז ל"ה ב')
לריח שמניך טובים. רבי ינאי בריה דרבי שמעון אומר, כל השירים שאמרו לפניך האבות ריחות היו, אבל אנו שמן תורק שמך, כאדם המריק מכלי לכלי חבירו לדהכונה כי לפני זה הודו והללו לה' רק על נפלאותיו בבריאת השמים והארץ והשגחתו הנאמנה וזה רק כריח שמן טוב מפני שלא ראו עוד בעיניהם נסים גלויים כמו הדורות שאחריהם, והשיר הזה נאמר על הנסים הפרטיים אשר ראו ישראל במצרים ועל הים ומת"ת וזה כמריק השמן מכלי אל כלי שהעבירו אז כל תהלות ה' הנודעות לעליונים לעולם השכל שהכל יכירום וידעום.
, כל המצות שעשו לפניך האבות ריחות היו, אבל אנו שמן תורק שמך, רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה להגם כאן הכונה כי עד מ"ת לא היו כדאי עדיין לקבל התורה בשלמותה ומה שקימו היה רק כמו בריח, אבל עתה שנתנה לנו התורה בשלמותה נשגב שמך כשמן תורק המורק הכל מכלי אל כלי.
.
(מ"ר)
לריח שמניך טובים. [מהו שמניך], רבי תנחום ב"ר חייא אומר שני שמנים הן, שמן כהונה ושמן מלכות, ורבנן אמרי שתי תורות הן, תורה שבכתב ותורה שבעל פה לווהתורה נמשלה לשמן כמבואר בתענית ז' א' ובמ"ר כאן כפי שיובא בסמוך. ודריש מה דלא כתיב שמנך, ביחיד.
.
(שם)
לריח שמניך טובים. רבי יוחנן פתר קרא באברהם אבינו, אמר ליה הקב"ה לאברהם, אברהם, הרבה מצות ומעשים טובים יש לך, טלטל עצמך בעולם ושמך מתגדל בעולמי, הדא הוא דכתיב (פ' לך) לך לך מארצך וממולדתך והדר ואעשך לגוי גדול לזונמשל בזה לשמן כי כמו שהשמן כשמתרוקן מכלי אל כלי ריחו נודף, כך כשתנוע ממקום למקום יתגדל שמך בעולם. ,
על כן עלמות אהבוך. אמר ליה הקב"ה, הא לך עולמות הרבה, הדא הוא דכתיב (שם) ואת הנפש אשר עשו בחרן, ומהו זה ־־ אלו הגרים שגיירו לחיתכן דרומז למ"ש כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא. ואם בקיום הגוף כך, כש"כ בקיום הנפש וזכותו, ולפי"ז אם הכניס כמה גרים תחת כנפי השכינה הרי קיים כמה עולמות ויש לו זכות כולם. ובעיקר דרשה זו מפסוק ואת הנפש אשר עשו עיין מש"כ בחבורנו תו"ת ר"פ לך.
.
(שם)
שמן תורק שמך. א"ר יודן, שמן תורק שמך, שמך מתגדל על כל מי שהוא עוסק בשמנה של תורה, הדא הוא דכתיב (ישעיה ט') וחובל עול מפני שמן – חובל עולו של סנחריב מפני חזקיהו וסיעתו שהיו עוסקין בשמנה של תורה לטהבאור הוא, כי בעלמא דרך העול לחבל את משמן הבשר, אבל בדברי תורה יחובל העול מפני שמנו של תורה וכדמפרש, וכמ"ש באבות כל המקבל עליו עול תורה מעבירין מעליו עול דרך ארץ, והיינו שעול תורה מתגבר על עול ד"א ומעבירן, והוי הפי' שמן תורק שמך כמו למען שמך.
.
(מ"ר)
שמן תורק שמך. נמשלו דברי תורה לשמן, מה שמן תחלתו מר מכלומר הזיתים קודם כתישה.
וסופו מתוק, כך ד"ת (איוב ח׳:ז׳) והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאד מאדמפרש ראשיתך מצער מלשון מן צער, וע"ד המשנה דאבות כך היא דרכה של תורה וכו' וחיי צער תחיה, וכל זה בעת שרוכשים את למוד התורה, וכמשמעות הלשון כך היא דרכה, בעוד שעודם בדרך, אבל מכיון שרכשו את חכמת התורה אז היא נותנת חיים וכבוד, וכמבואר בסוף קדושין פ"ב א' ולפנינו בתו"ת ר"פ חיי בפסוק ואברהם זקן.
, ומה שמן כוס מלא אינו מזרזיף כשאר כל המשקין כך ד"ת אין מזרזפין בדברי לצנות מבר"ל כמו שהשמן אינו מבצבץ ומנתז למעלה כששופכין הרבה בפעם אחת כשאר משקין שעולין בקול, כך בתורה דברי חכמים בנחת נשמעים, משא"כ דברי לצנות, וכמש"נ כקול הסירים תחת הסיר כן שחוק הכסיל, ולפי"ז צריך לגרוס ד"ת אין מזרזפין כדברי לצנות בכ"ף.
, ומה שמן כוס מלא ממנו שנפל לתוכה טיפה של מים יוצאת כנגדו טיפה של שמן מגמפני שהשמן צף לעולם למעלה.
כך אם נכנס דברי תורה ללב יוצא כנגדו דבר של לצנות, נכנס דבר של לצנות יוצא כנגדו דבר תורה.
(שם)
שמן תורק שמך. נמשלו ישראל לשמן, מה שמן אין משתבח אלא ע"י כתישה כך ישראל אין עושין תשובה אלא ע"י יסורין מדכמש"כ בר"פ תצוה שמן זית זך כתית, ואמרו במנחות פ"ו ב' אין כתית אלא כתוש, ר"ל זה היוצא מן הכתוש, וע' לפנינו בתו"ת ר"פ תצוה. ומכוונת אגדה זו למ"ש במנחות נ"ג ב', למה נמשלו ישראל לזית [כמש"נ בירמיה זית רענן וגו'] מה זית אינו מוציא שמנו אלא ע"י כתיתה כך יישראל אין חוזרין למוטב אלא ע"י יסורין. ואמנם הלשון משתבח נראה יותר, יען דמטבע השמן דכל כמה שהוא נכתש יותר הוא משובח יותר כמבואר לפנינו בתו"ת שם. וע"ע לפנינו לקמן בפסוק ט"ז בדרשה הנך יפה דודי אף נעים.
ומה שמן אין מתערב בשאר משקין כך ישראל אין מתערבין באוה"ע, שנאמר (פ' ואתחנן) ולא תתחתן בם, ומה שמן מביא אורה לעולם כך ישראל מביאין אורה לעולם, שנאמר (ישעיהו ס׳:ג׳) והלכו גוים לאורך, ומה שמן עליון על כל המשקין כך ישראל עליונים על כל האומות, שנאמר (פ' תבא) ונתנך ה' אלהיך עליון, ומה שמן אין לו בת קול מהר"ל קול הברה, כששופכין אותו לתוך כלי אינו משמיע קול כשאר משקין.
כך ישראל אין להם בת קול בעוה"ז מור"ל הם שפלים ואין שמם גדול בין העמים, ויש גירסא מוסיפה כאן שנאמר (ישעיהו כ״ט:ד׳) ושפלת מארץ תדברי.
, אבל לעוה"ב כתיב (ישעיהו נ״ב:ח׳) קול צופיך נשאו קול מזוכן נאמר לעת העתידה (ישעיהו מ׳:ט׳) הרימי בכח קולך, ויש כיוצא בזה כמה פסוקים, ולפנינו הגירסא במ"ר משובשת וקטועה, והעתקנו כפי ברור הגירסות.
.
(שם)
על כן וגו'. מהו על כן – על שנתת לנו ביזת מצרים וביזת הים וביזת סיחן ועוג וביזת ל"א מלכים אנו אוהבים אותך מחעיין בפ' האזינו (ל"ב י"ד) חמאת בקר וחלב צאן [מוסב על הפסוק הקודם לו, ירכיבהו, כלומר ירכיבהו לישראל חמאת בקר וגו'], ותרגם אונקלוס יהב להון ביזת מלכיהון ושליטיהון וכו', ומבואר לפי"ז שביזת המלכים יכונה בשם שמן דהיינו חמאה וחלב, ולפי"ז דריש כאן לריח שמניך טובים – לריח הביזה שהנחלתנו על כן עלמות [מוסב על ישראל, כבסמוך] אהבוך.
.
(שם)
עלמות אהבוך. על שהעלמת מהם יום המיתה ויום הנחמה אהבוך. דבר אחר, על שהעלמת מהם מתן שכרם של צדיקים מטמפרש לריח שמניך מוסב על מתן שכרן של צדיקים בעוה"ב ולימות המשיח, יען כי בהמה שמן חלקם, ואמנם לו ידעו ישראל כי עוד רחוק יום הנחמה אז היו רבים מתיאשים כלל, אך מפני שנעלם מהם זמן זה לכן בכל יום מצפים ומקוים וע"י כן תסוב אהבתם להקב"ה. וזהו שאמר לריח שמניך – למתן שכרם של צדיקים ועל כי העלמת אותו מישראל, לכן אהבוך, כמבואר. וכן מסבת העלם יום המיתה אהבוך, והוא ע"ד שאמרו ישוב היום פן ימות למחר וממילא הוי כל ימיו בתשובה.
.
(שם)
עלמות אהבוך. אלו בעלי תשובה. דבר אחר, אלו הגרים, הדא הוא דכתיב (חבקוק ג׳:ב׳) ה' שמעתי שמעך יראתי ה' פעלך בקרב שנים נעל שניהם יונח לשון עלמות וזריזות, בעלי תשובה – לפי שהתגברו על יצרם לסור מעל יצרם הרע, וכן הגרים על טבעם התולדי, ושניהם באו לשוב אל ה' מיראת שם ה', וזו היא כונת הראיה מהפסוק שמביא. וגם י"ל דמפרש עלמות מלשון העלם דבר, שמקודם נעלם מהם דבר חטאתם ואח"כ נתודעו ושבו ונתגיירו.
.
(שם)
עלמות אהבוך. זו כת השלישית, שנאמר (זכריה י״ג:ט׳) והבאתי את השלישית באש וצרפתים נאלמעלה מזה אמר והיה בכל הארץ פי שנים בה יכרתו יגועו [בעת חבלו של משיח] והשלישית יותר בה והבאתי את השלישית באש וצרפתים ובחנתים הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו. ר"ל גם החלק השלישי שיותר אצרפנו ואבחנו אם ראוי לנחול הטובה העתידה, וע"ז דריש אלה שנשתיירו ונעלמו מהאבדון והגויעה.
.
(מ"ר)
עלמות אהבוך. זה דורו של שמד, שנאמר (תהילים מ״ד:כ״ג) כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה נבויונח עליהם לשון עלמות על שם שמסרו נפשם על קדה"ש. ודריש המלה עלמות כמו נפרדת בשתי תיבות על מות, ובחילוף למ"ד בדלי"ת מפני שהם ממוצא אחד, וכמו ט' על דסבירין עד, כמש"כ במנחת שי נחמיה י"ב פסוק ל"ט, והוי כמו דכתיב עד מות אהבוך.
.
(שם)
עלמות אהבוך. אלו ישראל, שנאמר (פ' עקב) כי מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבועה וגו' נגיתכן דסמיך אסוף הפסוק שומר הברית והחסד לאוהביו, ומבואר שישראל אוהבים אותו, ושייכות שם עלמות לישראל יתפרש בדרשה הבאה.
.
(שם)
עלמות אהבוך. אהבוך בעלמות ובזריזות נדזה מפרש להדרש הקודם דעלמות מוסב בכנוי לישראל, ומפרש שייכות כנוי זה להם, יען כי הם משתדלים בעלמות ובזריזות לעשות רצון הקב"ה וכמ"ש באבות הוי עז כנמר וכו', וכמו שדרשו בסוטה י"ב ב' עה"פ ותלך העלמה מלמד שהלכה בזריזות כעלמה.
.
(שם)